זה לא סוד שבמשך שנים נלחמת
רשות השידור על חייה. כזכור, רשות השידור מופקדת על ערוצי רדיו וטלוויזיה אך הרפורמה שאמורה להיחתם נוגעת בטלוויזיה. הכישלונות נובעים ביו השאר מכינונם של מינויים פוליטיים אשר הפכו לרעה חולה במשך השנים, וכן בכינונו של מבנה ארגוני אשר אינו תואם את הסיבות להקמתו של גוף שידורים ציבורי.
בכל מפעל מודרני יש מחלקות של מחקר ופיתוח, אבל משקלן של אלו בארגון הקיים אינו גדול. בטלוויזיה, לעומת זאת, המחקר והפיתוח תופס נתח מרכזי בעבודת הרשות. למשל, ליהוק נכון של שחקנים לדרמה כמו גם כתיבתה משפיעים על אופי הצלחתה. יש מעט מאוד חשיפות בערוץ הראשון, וגם התוכנית "יומן השבוע" הפכה להיות שילוב היברידי שבין תוכנית תיעודית למגזין חדשות.
לא הרבה אנשים מודעים לכך, כי במרתפי הרשות נמצאים מכשירים חדישים אשר יעבירו את החומר החדש והישן דיגיטציה מכוננת כיאה לשנות האלפיים המתקדמות, אך העובדים הוותיקים אשר חוששים לפרנסתם לא מאפשרים שימוש במכשירים, מתוך חשש שיהיה צורך להקים מערך של "מיקור חוץ" אשר ינסח מחדש את תנאי הארגון מחד-גיסא, ויהיה אחראי על יצור התוכניות מאידך-גיסא.
לכן, כדי שהרשות תחדש את פניה, היא חייבת לשנות את מקור מימונה וכן לייצר לוח שידורים חלופי למה שמשודר בערוצים המסחריים. בתנאי השני הרשות עומדת ובהצלחה למרות הרייטינג; לגבי התנאי הראשון - חייבים לדון בו בכובד ראש וברצינות.
לפני כשבוע נחתם בשעה טובה הסכם הרפורמה בין הנהלת הרשות לעובדיה, בואו נקווה שלמען השידור הציבורי מדובר ב"שחר של יום חדש".