מסים אינם טובים לכלכלה
כולנו יודעים שאין ברירה והממשלה חייבת לגבות מסים כדי לכסות את ההוצאות שלה. אבל האם זה דבר טוב? כדי להסביר זאת נתבונן בדוגמה הזו:
נניח רק לשם הדוגמה שעלות התשומות של כוס קפה היא חצי שקל, ונניח שקיוסק מסוים מעריך שכדי שיהיה לו כדאי למכור כוס קפה עליו להרוויח עליו חצי שקל. בעולם אידיאלי שאין בו מסים, המחיר של כוס הקפה לצרכן היה שקל אחד, והצרכן היה משתמש בשקל אחד ממשכורתו אם היה חפץ לקנות לו כוס קפה.
כעת נניח שיש רק 50% מס. נכון שכולנו חושבים רק על מס הכנסה שעבור לא מעטים הוא נמוך מ-50%, אבל בואו לא נשכח שיש גם מס שקוראים לו ביטוח לאומי, ומע"מ, ומס קניה, ועוד שלל מסים רבים, שכולם מסתכמים להרבה יותר מ-50%. אבל לשם פשטות הדוגמה נניח שיש רק 50% מס.
היצרנים שמוכרים לבעל הקיוסק את המוצרים ושאר התשומות לייצור הקפה צריכים לקבל את התמורה של חצי שקל, אבל מאחר שיש 50% מס, המחיר שהוא יצטרך לשלם הוא כבר שקל אחד. כעת, גם בעל הקיוסק צריך להרוויח חצי שקל כדי שיוכל להתקיים, ולכן גם הוא חייב להוסיף שקל שלם למחיר הקפה. כעת המחיר של הקפה בקיוסק הוא 2 שקלים.
אבל גם על הצרכן לשלם מס של 50%, ולכן כדי לשלם 2 שקלים, צריך להשתמש במשכורת של 4 שקלים ברוטו. כלומר, למרות שהמס הוא רק 50% (מחצית), ההשפעה שלו על העלויות היא ייקור אפקטיבי של פי ארבע.
האם המס הוא צודק?
אבל, יאמרו כולם - לא כולם משלמים את אותו המס. מי שיש לו פחות משלם שעור מס יותר נמוך, ומי שיש לו יותר משלם יותר. לזה קוראים מס פרוגרסיבי. אבל האם זה עובד? נחזור לדוגמה שלעיל.
הממשלה כפי ששמתם לב גובה מכוס הקפה הזה 3 שקלים. כעת נניח שהמס הוא פרוגרסיבי. יצרני התשומות העשירים משלמים יותר מס, והצרכן העני משלם פחות מס. עדיין הממשלה צריכה לגבות את 3 השקלים שלה. החלוקה היא אומנם שונה, אבל בסופה של השרשרת המס יצטבר, והצרכן שוב יצטרך לשלם 4 שקלים ממשכורת הברוטו שלו כדי לכסות את השקל האחד של עלות הקפה ואת שלושת השקלים שהממשלה לוקחת.
המסקנה היא שבפועל אין דבר כזה מס פרוגרסיבי. כולם משלמים את מלוא עלות המס. הדבר היחיד שבזכותו העשירים משלמים יותר מס היא העובדה שהם צורכים יותר. בדוגמה שלנו - הדרך היחידה לשלם יותר מס היא לשתות יותר כוסות קפה בקיוסק.
מה קורה כשמעלים מסים?
כעת יש גרעון בתקציב הממשלה. כדי לכסות את הגרעון הממשלה יכולה לנסות להוריד הוצאות, למשל להתייעל וכך להתעמת עם הוועדים של עובדי הממשלה, הנמלים, חברת החשמל, המורים וכו', או לצמצם מימון הוצאות מיותרות של גופים אחרים וכך להתעמת עם גופים "חברתיים" ועם גופים ממומנים כמו אוניברסיטאות, תיאטראות וכו', או, וזו הדרך הקלה, לנסות להגדיל את ההכנסות - כלומר, להעלות מסים. כמובן שבוחרים בדרך הקלה.
מה קורה לכוס הקפה כשמעלים מסים? נניח שבדרכים שונות ומסים שונים יסתכם כעת המס על כוס הקפה ב-5 שקלים. כמובן שרוב המס יגיע מהעשירים, כמובן. עדיין הצרכן יצטרך לשלם 6 שקלים מהברוטו עבור הקפה.
במצב החדש, יכול להיות שלפחות חלק מהצרכנים יגיעו למסקנה שאינם יכולים לשלם 6 שקלים מהברוטו עבור הקפה, במיוחד לאור העובדה שההעלאה הזו במסים תחול גם על כל שאר ההוצאות שלהם, שרובן יותר חשובות עבורם.
כאשר הצרכן יוותר על כוס הקפה בקיוסק, הממשלה לא רק שלא תקבל 5 שקלים מס, היא אפילו לא תצליח לגבות את 3 השקלים שהיא גבתה קודם. היא תגבה אפס שקלים. כלומר, התוצאה של העלאת שיעור המס תהיה באופן פרדוקסלי צניחה בגביית המסים, והגרעון רק יגדל.
ומה יקרה לכלכלה? אם כמות גדולה של אנשים תפסיק לקנות קפה בקיוסק, בעל הקיוסק יסגור אותו וייהפך למובטל. הממשלה גם הפסידה את המס שהוא שילם וששילמו באמצעותו, וגם תצטרך לשלם לו דמי אבטלה. הוא בתורו יצמצם הוצאות, ויגרום לסגירתם של עוד מקומות תעסוקה. כך נוצר מיתון.
המסקנה מכול הניתוח הזה היא ברורה, וכל כלכלן יודה בה: הדרך היחידה לסגור גרעון היא על-ידי טיפול בצד ההוצאות. מסים בדרך כלל רק מחמירים את המצב.