יש משהו מטורף בלעשות את המשהו הזה שחלמת עליו בגיל 16,עכשיו לקראת שנות ה-40 של חייך.
יש משהו מטורף בלחוש פתאום שטף של אנדרנלין רק מהמחשבה שאני נוגעת בדבר הזה שחלמתי עליו.
יש משהו מטורף במבט בעיניים, מבט כזה שרוצה לטרוף ת'עולם ולצרוח "לעזעזל איתכם, כל מרימי הגבה ומצקצקי הלשון".
יש משהו מטורף באושר העצום הזה שמגיע משום מקום רק בגלל המחשבה על הדבר הקטן הזה שחלמתי לגעת בו בגיל 16.
אני נוגעת בו...אני נוגעת בו עכשיו.
אני שם!.
המילה היא אמונה.
יש בי אמונה כי הנגיעה הקטנה הזאת בדבר הזה שחלמתי עליו בגיל 16, הוא הוא הדבר האמיתי.
המילה היא גם תקווה.
יש בי תקווה שאור גדול ייכנס בשער חיי וימלא חורים שחורים שהמתינו בסבלנות אין קץ למילויים מחדש.
המילה היא גם קסם.
יש קסם באוויר.
אתם לא מרגישים?!
תנשמו עמוק,..הוא שם...
מחכה...
יש משהו מטורף בלעשות את המשהו הזה שחלמת עליו בגיל 16.
דוקא עכשיו...
כשהגיל מתחיל להיות נושא לשיחה,כשהתהיות להיכן פני ,עולים על פני השטח.
והמסע הזה שעברתי במיטב שנותיי,,,מכאיב יותר, מכאיב פחות ,מקבל פתאום משמעות.
המשמעות יוצרת מטמורפוזה למילים מקודשות, שיוצאות מהלב ונישאות אל הכתב
ומשם גלים גלים במסע חוצה גבולות נוגע באחרים.
והצליל מלטף, עוטף,מחבק אותי....
איזה כיף...
איזה כיף שיש לי משהו לחכות לו!