תכירו בבקשה את "הבנייה התקציבית", הידועה גם בשמה השני "מחיר למשתכן". מה זה אומר? שהמדינה או גורם ציבורי אחר, עירייה למשל, בונה בעצמה וקובעת מראש את מחיר הדירות שתמכור או תשכיר לציבור. הרי הגורם העיקרי במחיר הדירה הוא הקרקע. ורוב הקרקע בישראל היא של המדינה, ועלויות הבנייה למטר מרובע ידועות לכל קבלן זוטר. אז המדינה מתקצבת בניית דירות על אדמתה (אדמתנו, לא לשכוח) במחיר שהיא קובעת מראש בהתאם לעלויות הבנייה. ממש כמו שהמדינה מתקצבת בנייה של בתי ספר ובתי כנסת ומחנות צבא, וכבישים, ויודעת בדיוק כמה זה יעלה לה. והמחיר של דירה כזו יהיה חצי ממה שעולה דירה עכשיו.
רגע רגע, זה מזכיר לנו משהו הסיפור הזה. עד לא מזמן, המון דירות בארץ נבנו בשיטה הזו. ככה ההורים שלנו הגיעו לדירה, וזו בעצם תמיד הייתה נוסחה ישראלית מנצחת: איך לבנות הרבה דירות, מהר, ובזול. למשל כשהגיעו הנה גלי עלייה. הפעם האחרונה הייתה בתחילת שנות ה-90'. המדינה בנתה אז 120 אלף דירות בשנה וחצי. עובדה.
ובעצם עוד הרבה קודם, היה לזה כבר שם נפוץ, שכל ילד הכיר. שיכון. יש גם משרד ממשלתי כזה: משרד השיכון. ויש חברות שיכון. אבל את מי ואת מה הן משרתות היום?
אם אתם חושבים עכשיו על הבניינים הישנים עם הדירות הזעירות, תחשבו שוב. השיכון של שנות האלפיים, לא יהיה בסטנדרט של שנות ה-50'. הדירות בבנייה ציבורית יכולות להיות בסטנדרט מעולה: דירות חדשות, מעוצבות, אטרקטיביות. השאלה היחידה היא כמה הן עולות ומי מרוויח מהעסק: טייקון נדל"ן כלשהו, או הציבור הרחב.
ומי שמנסה למכור לכם שמה שקורה כאן זה מה שקורה בכל העולם - מטעה אתכם. הגישה העירונית החדשנית, במדינות הכי מפותחות, היא דווקא של בנייה ציבורית, איכותית, בדרך כלל גם בנייה ירוקה ומודרנית. ראיתי פרויקטים כאלה במו עיני, והם מאוד יפים. בצרפת, למשל, התקבל לפני כמה שנים חוק שמחייב שבכל עיר לפחות 20% מהבנייה תהיה ציבורית. בשוק השכירות שם כמעט חצי מהדירות הן בבעלות ציבורית. בעיר חביבה כמו אמסטרדם שבהולנד, רוב הדירות הן ציבוריות.
אז בוודאי שאני תומך בהמשך בנייה פרטית, אבל בצדה תהיה גם בנייה ציבורית טובה, שתיתן פתרונות לאנשים בתחילת הדרך, למי שרוצה לבנות את חייו והיום זה נראה לו חלום רחוק. יהיה תמהיל של דירות: גדולות ובינוניות, יקרות ופחות יקרות, פרטיות וציבוריות, תהיה יד מכוונת שפועלת קודם כל על-פי הצרכים של התושב. ולכל מי שאומר: "הי, לי יש כבר דירה אז מה אכפת לי" - שיחשוב על הילדים שלו, ושיחשוב על עצמו בגיל יותר מבוגר כשיצטרך אולי דיור מוגן וייאלץ לשלם מחירים מטורפים.
הגישה שלי מעודדת מעורבות ציבורית בשוק הדירות. הרי הגורמים הציבוריים ממילא מעורבים בו עד צוואר, אלא שהיום ההתערבות שלהם היא רק לצורך מכירת חיסול של נכסי המדינה לטובת גורמים מסוימים. לא לטובתי, לא לטובתך. והשוק הוא הכל חוץ מלהיות "חופשי". היום הוא ריכוזי עד כדי מחנק.
נשמע חדשני? נועז? שונה? צודקים. זה באמת שונה, כי המצב הנוכחי מחייב שינוי. ואני מרגיש שלזה בדיוק התכוונו בתנועה שלנו כשאמרו בימים רחוקים "לא עייפי דרך, כי אם מפלסי נתיב!".