מה קרה בפברואר?

בנובמבר אשתקד ניסינו לנחש מה לא יהיה לאחר הבחירות. כצפוי הניחוש של רובנו היה מדויק: שינוי! היום אנו כבר חכמים ויודעים שראש מפלגת "יש עטין" הוא שר האוצר, אחינו החביב ראש מפלגת "משהו ישן ממשיך" הוא שר הכלכלה, והזוכה הגדולה היא כמובן שלי יחימוביץ' שחלמה להיות באופוזיציה והצליחה להגשים את חלומה. אז יש לנו חילופי גברי, פה ושם גם חילופי נשי, אבל משהו קטן לא השתנה, ל"משהו" הזה נקרא "תרבות". תרבות השלטון לא התרגשה מהבחירות וכהרגלה היא "בולעת" את הנבחרים החדשים. בעצם מה שאנו חווים שוב ושוב בכל "חגיגה של הדמוקרטיה", זה את העובדה המצערת שהיכולת שלנו להשפיע על התרבות בה אנו חיים היא אפס! זו גם הסיבה שלמרות שבעולם הערבי אנשים נהרגים במאבק למען הדמוקרטיה, אצלנו שיעור המצביעים ברגליים ובעצם מוותרים על הזכות הגדולה הזו עצום. מדוע רבים כל כך מוותרים על הכלי החשוב ביותר בניהול חברה שגילתה האנושות מעודה? משום שהם חשים שאפשר לנוע ימינה ושמאלה, אפשר לרוץ קדימה ואף לאחור, אבל הדמוקרטיה אימפוטנטית כי היא לא מאפשרת לנו להשפיע על התרבות.

תרבות השלטון

מה בעצם אנו יודעים על תרבות השלטון שלנו? מי אחראי עליה? מהם היעדים שלנו בתחום ומה אנו עושים כדי להגיע אליהם? התשובה: קבוצה ריקה, השאלה חסרת משמעות, הנושא מופקר לחלוטין. יש רק מאבק משפטי בשחיתות והוא כושל. האם יש תרבות שחיתות? לא יודעים. מהי תרבות השלטון בישראל: יושרה, צניעות, יעילות ואחריות? או שמא סטטוס קוו שיטתי של מחדלים, שערוריות, כשלים, חלמאויות, מנהל לא תקין, חוסר רגישות לכספי ציבור, נורמות פסולות, רעות חולות, אגואיזם, חזיריזם, ג'וביזם, נפוטיזם, זלזול, בזבוז, נהנתנות, הוללות, הפקרות, אטימות, היבריס, סיאוב, שחיתות? איש אינו שואל, איש אינו עונה. לאן המדינה כל כך ממהרת כשהיא רצה קדימה: לצמיחה שמשמעותה שיפור מצב המדינה ואזרחיה, או מדינה שכיוון ההתקדמות שלה הוא: "אוריינטציית אליטות", כלומר יניקת משאבי הציבור והזרמתם לבעלי ההון ומקורבים? שאלה שאיש אינו יודע לשאול. כמה עולה השחיתות? לא יודעים שום דבר, רשמית אין מידע, שום גוף אינו עוסק בהיבט התרבותי של חיינו. זו הסיבה שאני מנדנד שוב ושוב להעלות את נושא תרבות השלטון לתודעה, אך למרבה הצער אין עניין ציבורי. הציבור מעדיף לעסוק בתקוות שווא שמא שינוי שיטת הבחירות יביא את הישועה, או במחאה שמשמעותה קיטורים ויללות (אני קורא לזה: "לטחון מים"). משהו חסר בהתנהלות החברה המודרנית ואני מצביע עליו בצורה ברורה: השליטה בתרבות! עד שלא נקלוט שאסור להפקיר את תחום תרבות השלטון נמשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמנו. בינתיים נבזבז 4 שנים נוספות ונתראה בבחירות הבאות לסיבוב עצוב נוסף של תקווה ושברה...