כולנו מבוטחים של קופות החולים. בעת הצורך אנו נשלחים למעבדות ההסדר של קופות החולים, לצורך ביצוע בדיקות שונות. הבחירה במעבדות אינה נעשית באופן עצמאי על-ידי המטופל, אלא הוא מחוייב לפנות לאותן מעבדות עימן התקשרה קופת החולים בהסכם.
המעבדה משגרת את תוצאות הבדיקות אל קופת החולים שהפנתה אליה, לידי הרופא המטפל, ולא ישירות לידי המטופל.
מי אחראי כלפי המטופל כאשר מסתבר, שתוצאות הבדיקות שניתנו על-ידי המעבדה שגויות? כך למשל במקרה של ל', כאשר התקבלו תשובות מעבדה לפיהן אין מקנן בגופה סרטן, בעוד בפועל התפשט סרטן אלים בגופה.
כך למשל במקרה של ב', כאשר התקבלו תשובות מעבדה לפיהן העובר שלה בריא ושלם, בעוד בפועל היה העובר חסר איברים?
מי אחראי למחדלים אלה ולנזקים הכבירים בעקבותיהם?
המטופל, אשר לא פנה מיוזמתו אל המעבדה, אלא הופנה אליה על-ידי קופת החולים, ולא היה לו כל היגד ביחס לבחירה מושכלת של המעבדה המועדפת עליו, מעלה טענות כלפי קופת החולים / הרופא המטפל בו.
קופות החולים, במקרים רבים, מעדיפות להתנער מאחריות, וטוענות שהאחריות מוטלת על כתפי המעבדות שביצעו את הבדיקות וסיפקו את התשובות השגויות. לטענת קופות החולים, האחריות הבלעדית מוטלת על המעבדות שסיפקו את השירות (ביצוע הבדיקה ופענוח תוצאותיה).
ואילו המעבדות לעתים מזומנות מתנערות אף הן מאחריות כלפי המטופל, וטוענות שהן מהוות רק "אכסניה לבדיקות שבוצעו על-ידי הרופאים", ומנסות לגלגל את האחריות לפתחי הרופאים המפענחים , שאמורים היו לפענח את הבדיקה.
טענה נוספת שמעלות לעתים המעבדות הינה, שתוצאות הבדיקות אינן אבסולוטיות, ויכולים להיות מצבים של False positive, או False negative, ולכן באחריותם של הרופאים המטפלים לבחון את סבירות התוצאות בהשוואה לאבחון הרפואי שערכו למטופלים.
המפסיד העיקרי מויכוח זה הוא כמובן המבוטח, אשר "נופל בין הכסאות". מטבע הדברים, מדובר בתקופה קשה ממילא עבורו, עת בריאותו פגועה ונזקיו דורשים שיפוי מהיר ויעיל. כך, התנערות מאחריות של החוליות השונות בשרשרת : קופת החולים - המעבדה - הרופא המפענח - הרופא המטפל - פוגעת בראש ובראשונה במבוטחים עצמם, אשר הינם פגיעים ממילא, עקב מצבם.
תחילה, יש להגביר את המודעות של המבוטחים, אשר כלל לא צפו את ההתנערות מאחריות של קופות החולים. ייזהרו המבוטחים ויידעו, כי במקרים של תוצאות שגויות - עלול להתנהל מחול שדים, "על גבם" של המבוטחים.
וחשוב מכך - יש להוציא מהמשוואה את המבוטח עצמו, ולהותיר את יתר הגורמים לנהל את המחלוקות בדבר גודל נשיאתם באחריות כלפיו.
אין קשר ישיר בין המבוטח, הנבדק, לבין המעבדה. הבדיקות במעבדה מבוצעות על סמך הפניה של רופאי קופת החולים, והם אלה שמקבלים את תוצאות הבדיקות לידיהם.
המבוטח לא בחר במעבדה זו או אחרת, אלא הופנה אליה. למבוטח אף אין קריטריונים כלשהם לשקול את מידת מקצועיותה של המעבדה, ולבחור בה באופן מושכל.
בנוסף, המבוטח אף איננו בעל המומחיות הדרושה לצורך פענוח הבדיקות, והשוואתן אל האנמנזה באופן שעשוי להדליק נורה אדומה לגבי היותן של תוצאות הבדיקות שגויות.
כך, ודאי שאין לצפות מהמבוטח לקושש את האחריות לנזקיו בשרשרת האחריות, בה כל אחד מגלגל אותה ממנו והלאה. התוצאה לפיה שומה על המבוטח לתור אחר האחראי לנזקיו בכל מקרה בו בוצעה טעות הרת אסון בפענוח בדיקות שנערכו במעבדה אליה הופנה, בעל כורחו (ולא בחר בה בעצמו) על-ידי קופת החולים - איננה מתקבלת על הדעת.
הניזוק נאלץ לעתים להתמודד עם טענות גופים גדולים, משופעי תקציבים ועתירי עורכי דין, העסוקים בגלגול אחריות מאחד לשני, תוך הדיפת אחריותם שלהם כלפי המטופל.
לא אחת הצלחנו לשכנע את בית המשפט, שדווקא העובדה שידוע כי תוצאות של בדיקות מעבדה אינן בהכרח נכונות, דווקא עובדה זו מגבירה את האחריות של הרופא המטפל ושל קופת החולים. שכן עובדה זו ידועה גם לרופאים המטפלים, ולפיכך עליהם להיזהר שבעתיים כאשר הם קובעים אבחנה הנסמכת על תוצאות של בדיקות מעבדה, וקובעים את הטיפול הדרוש בחולה.
לא אחת הצלחנו לשכנע את בית המשפט, שגם במקרים בהם מעבדה טעתה, והרופא המטפל קיבל לידיו פענוח שגוי של בדיקות המעבדה, עדיין אחראים קופת החולים והרופא המטפל כלפי המטופל / המבוטח.
מדיניות משפטית ראויה מחייבת להפסיק לאלתר את מחול הדיפת האחריות. גם קופות החולים וגם המעבדות צריכות לשאת באחריות לטעויות. את החלוקה הפנימית של האחריות ביניהן - מי יותר ומי פחות - תתכבדנה ותבצענה שלא על גבו של המטופל הניזוק.