לפני כמעט ארבע שנים במוצאי שבת קודש, נכנס אדם חמוש למועדון חברים של הומוסקסואלים ובלא שאיש הצליח לעצרו, רצח שניים מהנוכחים ופצע כ-10 נוספים, חלקם בפציעות קשות, כאשר שניים מהפצועים נותרו נכים לצמיתות.
ניתן האות ומסע הסתה פרוע, כנגד החרדים כמובן, יצא לדרך.
כל אמצעי התקשורת, תחנות הרדיו והטלוויזיה, האינטרנט והעיתונות הכתובה, עסקו ללא הרף (כהרגלם בקודש לייצר פסיכוזה תקשורתית כפייתית) ב"רצח המתועב", כאשר הקו המנחה את השידורים והפרשנויות הינו שיד החרדים במעל כשהמניע פשע שנאה כלפי ציבור ההומוסקסואלים. "חשוכים", "מסוכנים", "סכנה לדמוקרטיה ולחברה" ו"פנאטיים" הם מקצת הכינויים בהם כונה הציבור החרדי באותם ימים, ללא הבחנה ובהכללה תוך התרת דמו.
שבוע לאחר הרצח, התקיימה בכיכר מלכי ישראל הפגנה גדולה לציון הרצח. ההפגנה שנשאה גוון פוליטי אנטי חרדי מובהק, אורגנה כפי שרק השמאל ה"נאור" יודע. חברי תנועות נוער הוסעו למקום, חברי כנסת חסרי מוח נאמו בלהט, אנשי ציבור ושרים התייצבו לדגל.
לימור לבנת,
רון חולדאי ו
גדעון סער, בלטו בנוכחותם. אל דאגה... גם מיודענו נשיא השמאל הקיצוני
שמעון פרס הגיע. את כל אישי הציבור אפפו מכל עבר גם נציגי הסוטים, הומואים, טרנסג'נדרים וכיוצא בזה. תנוח דעתכם, במקום הופיעו גם אמנים, הכל על-פי כללי הטכס של הנאורים.
בין יתר השלטים שהניפו המפגינים, צד את העין במיוחד שלט אחד עם מסר ברור ל"אשמים" ברצח ועליו (באותיות קידוש הפגנה) הציווי - "לא תרצח".
בחלוף שנה ושנתיים, המשיכו המארגנים בהפגנות ועצרות רבות משתתפים, כך בשנת 2010 וגם שנה אחר-כך ב-2011. המסרים שהושמעו בחריפות על-ידי רוב הנואמים ככולם היו מתחום ההומופוביה, שנאת האחר, ההסתה לגזענות ושנאה כלפי חברי ה"קהילה". החיצים כולם כיוונו אל הציבור החרדי ה"חשוך".
ההפגנות לוו בתהודה ציבורית רחבה ומגמתית. באותם ימים אלפים רבים של טוקבקים ליבו את אש השנאה כלפי הציבור החרדי. "פשע השנאה" בו הואשמו והביקורת בגינו עוררו הפגנות מחאה והזדהות גם בחו"ל. התקשורת הישראלית לא הכזיבה וספקה את הרוח הגבית הדרושה על-מנת ללבות את אש ההסתה.
בנימין נתניהו מלווה בשר החינוך גדעון סער, יצאו מגדרם להוקיע ולהזדהות. זכור לי ביקור מתוקשר מעורר קבס בו התבטלו בפני מולך התקשורת והציבור ה"נאור" תוך שהינם מספקים את כל ה"סחורה" כולה לרבות גינויים, סלידה, שאט נפש והבטחה למגר התופעה.
נסים זאב שכשנה וחצי לפני הרצח הציע "לטפל בהומואים כפי שמטפלים בשפעת העופות" הועלה על המוקד התקשורתי. שלט בכיכר מלכי ישראל זעק - "
אלי ישי, הדם על הידיים שלך". ועוד ועוד.
כדי לכפר על "פשע השנאה" שיפצה עיריית תל אביב את המועדון בו אירע הרצח בעלות של מאות אלפי שקלים חדשים, מעט מן המעט על-מנת לרפא את זוועת הגזענות ולסלק את החשיכה. הגדיל לעשות ההומוסקסואל
ניצן הורוביץ שבתוקף תפקידו כח"כ הציע לכלול בחוק לנפגעי פעולות איבה גם "פגיעה ממניעי שנאה" אותה הגדיר שם כ"פגיעה שנגרמה כתוצאה ממעשה אלימות המכוונת כלפי דרך חיים של קבוצה בציבור מחמת דת..."
חלפו כארבע שנים ודומה שהרצח פוענח על-ידי משטרת ישראל. על-פי המעט שהותר לפרסום, הרצח היה על-רקע אישי ובכלל המניעים נקמה, קנאה וכיוצא באלה עניינים בהם לא נדון כאן. אין זכר לפשע שנאה, אין אזכור של הומופוביה, אין חרדים באופק, גם אם נעמוד על בהונות הרגליים לא נוכל למצוא אותם על קו הרקיע.
מאז פענוח הפרשה, אני ממתין ב"דריכות" להבעת חרטה ולהתנצלות מצד המלעיזים. קראתי אי פה אי שם כתבות באינטרנט, הקשבתי למהדורות החדשות, עשיתי מעשה(!!) ואף צפיתי במהדורת חדשות בטלוויזיה. אך טבעי לצפות מה"נאורים" שיכו על חטא, שיאמרו מילה מרככת, שיודו כי נחפזו, שיעשו מעשה על-מנת לפייס, שיביעו סליחה.
אני עדיין ממתין.