רסיסים בישבנו של נתניהו

אפשר וצריך למחות כנגד ראש ממשלתנו על שהוא נזהר מלגלות אהדה לנאבקים בשחיתות המסכנת אותנו, ובאותה עת כשהוא נדרש לגנות את המושחתים והעבריינים הוא עושה זאת מתוך רפיון, כמי שכפאו שד, או כנאנס להשמיע גרגור עבה של גינוי זעוף. תגובה זו באה במקום מאבק נחוש בתופעות מרעילות כאלה שנחשפו בנמל אשדוד ובמקומות אחרים בהם עושים לסטים במסווה של פועלים נאנקים שימוש ברכוש הציבורי כבשלהם. בעוד שאנחנו נחשפים לסף אביונות מדכדכת שגם מתפשטת באין עוצר, אין תגובה מוחצת מהממשלה הפיסחת והעילגת. נקודת האור היחידה של נתניהו בימים אלה היא העובדה שיאיר לפיד נידב עצמו להיות רחבעם שלו ובא במקומו לייסרנו בעקרבים תוך שעשה בנו מעשה מרמה גסה ונהג כפירמידה ההפוכה של תומרקין, כלומר - בדיוק ההפך ממה שהבטיח. נראה כי גם אצל לפיד התיישב רסיס בישבנו מאמינותו שהתרסקה. קשה לצפות מאנין טעם כנתניהו זה, שאינו מצוי כלל בהוויות עולמם של הלא נחשבים כמותנו, שיטה אוזן לשמועות אוויליות כאלה על קיומה של מאפיה בנמל אשדוד, ואולי גם בחברת החשמל ובעוד מוקדים נחשבים שכאלה שבחלקם בוודאי ניתן למנות בהם כל אותם סימנים ברורים המעידים על קיום רשת כנופיות פשע בישראל, שרשרת מוצקה שחוליותיה תומכות זו בזו, והיא קיימת בשתיקת ההסתדרות הגדולה. ואם נתניהו אף מתקשה להטות אוזן קשובה ולהניף אצבע מתריעה נו-נו, כי אז מה נותר לו עוד לעשות? ומה נלין עליו על שתמיד הוא רואה אסונות מסתערים עלינו לצקת שוב דפוסי שואה שנייה כדברי נבואתו? אם לא בהפחדה מקצרת-נשימה יאחז נתניהו המתזז כמו שבשבת רוחות עצבנית, כי אז מה עוד נותר לפניו? אודה כי אני מתקשה להבין מדוע נתניהו מתחמק מלהצהיר במלוא התוקף כי עניין לו כראש ממשלה לעשות כל שבכוחו לרמוס את השחיתות שכבר נוזלת בעכירות מצחינה מעבר לכל מפתן דלת ואדן חלון. דומני כי חלק מהתשובה נמצא בממצאים שחשפה התקשורת ביחס להפרטה המקורית של החבר'ה הלא הנחמדים שהשתלטו על כל חלקה טובה בנמל אשדוד. הרי נתניהו תמיד מחפש בין הצללים גם דמויות אפלות המבטיחות להתייצב בצדו ביום סגריר ואחרי כאלה טוב לחזר. אולי בשל-כך טעו האחראים ונמנעו מלפתוח בחקירות ברורות וחדות. אולי משום-כך איש לא ניסה באמת לבלום את השוסים שהפכו והשתלטו על נכסי האומה כאילו מדובר בקניינם הפרטי. במילים אחרות, מדובר בארגוני פשע, מאפיות מקצועיות ומסוכנות לכל דבר ועניין; ארגונים שהמדינה ידעה עליהם, יעדיהם ופשעיהם - ולא בלמה בעדם, לא ניסתה אפילו למלא תפקידה ולו גם למראית-עין. ואילו ראש הממשלה כלל לא מתרגש מהזעזוע החולף מדן ועד אילת; אצלו כל הפרשה החמורה הזאת היא באמת רק כרסיס מטריד שחדר לישבנו. אז הוא ישנה ברגעים לא נוחים את הפוזיציה שלו. לא נורא. אף כי נדרשים שינויי תנוחות רבים ככל שגדל אצלו מספר הרסיסים המחוררים את ישבנו.

האם באשדוד נגלה דון קורליאונה בדגם ישראלי מפוטם כהלכה? מה שכרגע ברור, שמדובר בהתנהלות של כנופייה חסרת-מעצורים, מדהימה בנחישותה ומדאיגה לא פחות ודימויה לא סתם מזכיר מאפיה מלוכדת, נועזת וטורפת את רכוש הציבור. ישראל מכבר היא ארץ מושחתת עד היסוד ונמנית עם צמרת המדינות המושחתות. חלק מהשחיתות הזאת משויך לממשלה שאחדים מנציגיה בכנסת עושים לנגוס ביסודות המתרופפים, ולא רק של מערכת המשפט שהיא מזבח-מקלט אחרון בבוא יום מצוקה. שמותיהם של הלוינים, הדנונים והאלקינים מוכרים. מה שחשפו כבר עיתונאים לפני שנים אחדות ללא מורא על הנעשה בנמל אשדוד, נגלה שוב לאחרונה בתחקיר של ערוץ 2 והגביר את חששותינו שדבר לא נעשה מאז ועד עתה לבער את השחיתות הזאת, לה שותפות בשתיקתן במשך שנים מערכות השלטון. מהן כאלה שהיו מחויבות לבער את הפשיעה הזאת עד לעקירת שורשיה. תופעת הפשע המאורגן בנמל אשדוד, אם אכן החקירה תאושש את החשדות, תיקרא בקיצור, "סינדרום אשדוד", מפני שהיא חושפת מערכת פשיעה ברמה שאיננה מתוחכמת אך סרטנית ומסוכנת שאזרחי ישראל משלמים עליה ממש מכיסם הפרטי בכל יום ויום. פעילותה של הכנופייה האשדודית נעשתה כנראה בידיעתם של גורמים שלטוניים שהעדיפו לעצום את עיניהם. אלא שהם לא יוכלו להתכחש לאחריותם. בינתיים נחשף פעם נוספת ממשל שאיננו מושל.

"סינדרום אשדוד" מחבק עוד ועדים גדולים וחזקים שכוחם בסחטנותם את ממשלות ישראל, והם מחלקים ביניהם אידיאולוגיה פשוטה וקולעת, איך לדפוק את כולנו. דווקא הם המסוגלים לגרום בכל רגע לנזקים עצומים לכלכלת הארץ הנאנקת, זוכים באותה "שותפות" והגנה (!) מצד גורמים רשמיים, שבהתחברם יחדיו יוצרים מעלה של מדרגות המתרוממות עד לסף לשכת ראש הממשלה. אכן כך. לא רק הנהלת נמל אשדוד, לא רק רשות הנמלים, לא רק יו"ר ההסתדרות, לא רק שר התחבורה, לא רק השר לביטחון פנים אלא ממשלת ישראל כולה נגלית כחבורת פטפטנים שלקו בדברת ובחוסר הבנת אחריותם הלאומית. כל אחד מושך את השטיח הפרום לזכות בנתח. כל אלה ידעו שנים על קיומה של מפלצת פלילית תוססת ופעילה לאור השמש ומציגה את כולנו ככלים ריקים - ולא עשו דבר לבלום את הטירוף הזה המעוות את כולנו. נשאלת אפוא שאלה שאינה מרפה: מי יגע בדונים האלה? מי יתקע רסיסים בישבניהם של העומדים בראש הכנופיות האלה, כאשר אישים כמו עופר עיני, שלי יחימוביץ', השר ישראל כ"ץ, ראש הממשלה ואחרים או ששותקים או שמטיחים אמירות ביקורתיות סתם ככה, או שממשיכים לחבק את החסנים בידידות מופגנת ובחברות אמיצה, כאילו מדובר ביקירי האומה. בינתיים אותם בעלי מצח נחושה "אינם שמים קצוץ" עלינו ועל אלה שאמורים היו לפעול כנגדם במלוא התוקף. כשחסן "משעה" עצמו להשתזף ליד הבריכה בחווילה שלו, כשהוא מלווה בקריצה של עיני; הרי הכוונה היא להרגיע את הרוחות המעלות גלים שוצפים ואז להחזיר חריש של עושק ציבורי לתלמיו הרגילים.

אכן האמת חייבת להיאמר: התהליכים של סחיטת המדינה בכל מוקדי הוועדים הגדולים מתקיימת שנים רבות ורק הולכת ומחריפה בהעזתה הדורסנית. מתחת לשטיח צמחה מדינת הפשע המאורגן. יד רוחצת יד. שמור לי ואשמור לך. אלה השודדים אותנו משפיעים על עצמם מכל טוב, ובתמורה משפיעים על הפוליטיקאים הליליפוטים חיבוק של דוב מסוכן - אלה נהנים ואלה מתכבדים. אולם בשנים האחרונות תחת המשילות הרדודה והמטרידה של ראש הממשלה הנוכחי חל שגשוג עצום בעסקיהם של אותם דמויי אלון חסן; איש לא בלם אותם. ייתכן שראש הממשלה לא היה מודע להיקף עסקיהם המשגשגים של אלון חסן ושותפיו, אבל הוא ידע בדיוק מה קורה בנמל אשדוד ושאלון חסן הוא הבעלים האמיתיים של נמל אשדוד. אז מה אם חסן השעה עצמו לרגע כטובה לעיני? ברצינות, הדרך עדיין פתלתלה וארוכה. יימצאו כאלה שינסו בכל דרך לטייח, להעלים מאתנו את האמת הצורבת. אולם ראש הממשלה חייב לעמוד בראש המאבק עד חורמה בכנופיות הפשע.

התופעה המאפיונרית הקלאסית שנחשפה במלוא כיעורה המסוכן באשדוד קיימת בעוד מקומות בארץ. המשטרה יודעת עליהם ואיננה ששה להתעסק עם החסנים האלה שכנראה באמת האמינו ועדיין, שהם מחוסנים ומוגנים. ימים יגידו. בינתיים הפוליטיקאים עלובי הנפש שלנו מחזרים אחריהם בלהיטות. רבים מבין בעלי מעמד בממשל הגונח שלנו מסתופפים בכל הזדמנות בחצרות של נוכלים להצגות סרות-טעם של מעלים באוב בנתיבות, ביניהם תמצאו אפילו את יו"ר הכנסת המגוחך יולי אדלשטיין, מינוי מחורבן של נתניהו כרבים ממינוייו. מה פסול ברצון טבעי של אזרחים רבים להיות ראויים לממשלה שנותנת דעתה להקל ולא להכביד. בדרך להיות אזרח שומר-חוק נאלצים רבים לדחוק במרפקיהם בראש ממשלה שמפגין הססנות והסתייגות מלהתחכך בבעיות המטרידות אותנו בוקר וערב. מישהו מבין המקורבים לראש הממשלה צריך ללחוש באוזנו שלא הוא בלבד נלחם על עיצוב דיוקנה של מדינת ישראל. רבים עושים זאת איש בדרכו. לא מעטים מביניהם מצליחים בכיתוף המשא הכבד הזה לא פחות מנתניהו מפני שאין להם ארץ אחרת והם עושים לבלום את תהליך התפוררותה המואצת. תמהני אם אי-פעם ייחשף נתניהו כראש ממשלה אמיתי שלבד משמירה חשדנית על כסאו המהדס, הוא גם יהיה מסוגל להתרווח עליו כדי להתבונן ישר בעיני המציאות העגומה. אם זה לא יקרה ייתכן שנהיה עדים להיסטוריה החוזרת על עצמה כשיתברר שהרסיסים המתרבים בישבנו מאלצים אותו לפרוש. באותו רגע ייתכן ששוב נזכה לשמוע סופסוף את המשפט המפורסם שלו: "נו, שרהל'ה, בואי, הולכים הביתה".