ממשלת ישראל עוסקת בהימורים ועושה כמיטב יכולתה לשכנע את הציבור כי הימורים באמצעות סוכני הימורים ממשלתיים - לוטו-טוטו - הם מעשה חיובי. כדי למנוע תחרות בסוכנים הממשלתיים הוכרזו כל יתר ההימורים כ"בלתי חוקיים". כל יזם הימורים הוא עבריין כמו גם לקוחותיו.
ולמה חייבת הממשלה לאסור על מתחרים להיכנס לענף? כי עסק ממשלתי הוא בלתי יעיל ולכן הוא בדרך כלל גם מונופול. אילו היה הענף חופשי לתחרות, רק מיעוט מהקליינטים היו נשארים נאמנים ללוטו-טוטו. מפעל הפיס מחזיר למהמרים כ-57 אחוז מההכנסות (כזכיות). הטוטו מחזיר אחוז דומה.
עכשיו "תחזיקו חזק": איזה אחוז מהפדיון מחזירים בתי הקזינו ה"קפיטליסטים" בלאס וגאס לציבור המהמרים? ובכן, כ-95 אחוז ממחזור ההכנסות חוזרים אל ציבור המהמרים. חוק המדינה מחייב את הקזינו להחזיר למהמרים במכונות המזל (slot machines) כ-85 אחוז, אבל התחרות החריפה בין בתי הקזינו מאלצת אותם להחזיר בפועל למעלה מ-93 אחוז. במשחקי השולחן ההחזר הממוצע עומד על 97 אחוז, אולם במשחק השולחן הפופולרי ביותר, בלאק-ג'ק, היתרון של "הבית" מצטמצם לאחוז בודד.
מאותם אחוזים ספורים מהמחזור מממן הקזינו את הוצאות התפעול שלו, מניב רווחים לבעלי המניות ומשלם מיסים נאים למדינה. זה כמובן מסביר מדוע ממשלת ישראל "חייבת" לאסור על תחרות בעסקי ההימורים שלה. בעוד שכנופיות הפשע המאורגן שומרות על המונופול האזורי שלהן מפלישת כנופיות מתחרות באמצעות האקדח, הממשלה מגינה על אזור ההימורים שלה באמצעות בתי כלא. למארגני ההימורים העצמאיים מוצמד התג "עבריין", ואילו את מארגני ההימורים הממשלתיים מכנים "נציגי ציבור".
כל עוול וכל שוד ממשלתי לעולם ינומקו ב"מניעים טהורים", כי אחרת הציבור לא יבין מדוע פושטת המשטרה על שחקני פוקר בדירה בגבעתיים. "הנימוק הציוני" לטובת מונופול ההימורים הממשלתי הוא "הטוטו מקדם את הספורט בישראל" ו"מפעל הפיס מקדם את החינוך והבריאות" או משהו דומה.
אז הטוטו העביר בשנת 2011 כ-316 מיליון שקל ל"גופי ספורט" מתוך הכנסות מהימורים של כ-1.5 מיליארד שקל (כלומר, כ-21 אחוזים מההכנסות בלבד), ומפעל הפיס העביר אחוז דומה, מתוך פדיון של כ-4.8 מיליארד שקל (גם כאן יש להוסיף את המילה "בלבד").
את ה"חגיגה" שם קשה לנו אפילו לדמיין
מדי פעם נחשפים עסקי הימורים "בלתי חוקיים". רק לפני פחות משנה עצרה המשטרה עשרות חשודים במעורבות ב"רשת הימורים גדולה" באינטרנט. המשטרה מעריכה כי מחזור הרשת האסורה עמד על לפחות מיליארד שקל בשנתיים. נניח שלמשטרה יש באמת מושג על המחזור, אז אם רק "רשת" אחת מגיעה לשליש מהיקף ההימורים בטוטו לא קשה להסיק מכך ששוק ההימורים הפרטיים גדול בהרבה מן המחזור של "רשת" ההימורים הממשלתית. כנראה מהמרים רבים, ובייחוד המקצוענים, מעדיפים את ההימורים הפרטיים בשל הסיכוי הגבוה יותר לראות את הכסף חזרה. המקצוענים (ואולי גם ה"המונים" שמחוברים לאינטרנט) נותנים אמון רב יותר ב"עבריינים" מאשר בסוכני ההימורים הממשלתיים.
חישוב מהיר יבהיר שאילו היה ענף ההימורים חופשי ופתוח לתחרות, הרי שהכנסות המדינה ממיסים היו גבוהות פי כמה מתרומת הלוטו-טוטו לקידום הבריאות, החינוך והספורט. אבל ה"נימוקים הציוניים" לזכות הקיום של המונופול הממשלתי אינם אלא מסווה לאינטרסים נסתרים אחרים.
מונופול ההימורים של מפעל הפיס מוגדר כ"חברה לתועלת הציבור". ראשי הרשויות המקומיות בישראל הם בעלי המניות של מפעל הפיס - הם "האסיפה הכללית" של החברה. כמו בכל חברה, גם למפעל הפיס יש דירקטוריון. הדירקטורים מתמנים על-ידי "החתולים השמנים": מועצות העיריות ירושלים, תל אביב וחיפה, ארגון המועצות האזוריות, שר האוצר ושר הפנים. את יו"ר הדירקטוריון ממנה ראש הממשלה.
כבוד גדול? לא, כסף גדול! כמיליארד שקל מחולקים מדי שנה בהתאם להחלטות הדירקטוריון. מיליארד שקל שחלקם מיועד למטרות טובות, חלקם - למטרות פחות טובות מוטות פוליטית. יתרת הכסף מרפדת מאות ג'ובים חדשים שיש לאייש מדי שנה. הדירקטורים מחליטים איך לחלק את הכסף בין חברי "האסיפה הכללית" ששלחו אותם לשרת את המולדת בדירקטוריון. מתוך היכרות עם המציאות הפוליטית במדינת ישראל, קשה לנו אפילו לדמיין את ה"חגיגה" המתחוללת שם.
שימו לב, ש"הוצאות התפעול" של מפעל הפיס מגיעות ל-910 מיליון שקל בשנה, כלומר כ-19 אחוזים מהפדיון. זוכרים את בתי הקזינו הפרטיים בלאס וגאס? שם הוצאות התפעול, כולל הדיבידנדים שהבעלים מושכים וכולל מס הכנסה פדרלי ומיסים למדינת נבאדה, מכוסים במלואם על-ידי 4 אחוזים מהפדיון.
מובן אפוא שלא רק מיליארד השקל, המחולקים "לתועלת הציבור" כל שנה הם שדה הקרב של הדירקטורים, אלא גם 910 מיליון השקלים של ה"הוצאות התפעוליות". בסוף היום מתקיימת מעין "חלוקה צודקת": מיליארד שקל מחולקים על-ידי הפוליטיקאים ("הדירקטורים") למטרותיהם ה"חיוניות", ואילו המיליארד האחר משמן את המנגנון המסועף של "המפעל".
מבקר המדינה, בעדינות ניסוחיו, כותב בדוח 2007: "...עולה כי המפעל והעומדים בראשו לא הפנימו די את מהותו הציבורית של המפעל ואת חובתם לנהוג בהגינות, בשקיפות ובשוויוניות, כאשר טובת הציבור, ורק היא, עומדת לנגד עיניהם". ובתרגום לעברית צחה: העסק מתנהל על-ידי קבוצת אנשים שלא ממש מעניינת אותם "טובת הציבור". בהמשך, מעז המבקר ואומר: "הדבר מעלה חשש כי בעלי תפקידים במפעל מעוניינים להמשיך ולשמר את יכולתם להשתמש בחלק ממשאביו לתועלתם האישית". ממש הפתעה מרעישה. לא פלא שמינוי מנכ"ל למפעל הפיס הופך ל"מלחמת עולם". כל הנכתב על מפעל הפיס תקף גם למונופול הימורי הספורט הממשלתי - הטוטו. גם שם "שמח".
אחד מהנימוקים ההזויים והמטעים נגד ביטול החוק האוסר הימורים חופשיים הוא כי "הפשע ישתלט על הענף"...
פשע מאורגן בענף כלכלי נוצר אך ורק בגלל חקיקה ממשלתית ומעורבות פוליטית כפייתית בזכויות הפרט. אם בשבוע הבא יאושר חוק האוסר על מסחר בסיגריות, אז חודש לאחר מכן נקבל פשע מאורגן בענף הפשע החדש שייווצר: שיווק שחור של סיגריות. אם ייאסר שיווק ומכירה של משקאות חריפים, נחזור מיד לקרבות הרחוב בשיקגו של שנות ה-20 של המאה שעברה. הימורים הם ענף שירותים לכל דבר העונה על ביקושים של הציבור. אין קשר מובנה בין הימורים לפשע כפי שאין קשר בין שיווק סיגריות ואלכוהול לבין פשע. כך, לאס וגאס אינה אזור פשע: עיקר ההכנסות של העיר נובע דווקא משירותי מלונאות (גם למשפחות עם ילדים), כנסים מקצועיים, תערוכות מקצועיות, ירידים ובידור.
אלפי מקומות עבודה
מונופול ההימורים הממשלתי עצמו רווי שחיתות (חלקה "חוקית") ומודה באשמה. לכן מונחת על שולחן הממשלה הצעה למינוי רגולטור לתחום ההימורים. לא יאומן, "רגולטור" הרי נועד לפקח על המגזר הפרטי "חסר הרסן" (לדעת חסידי הבחישה הממשלתית בכלכלה). אבל רגולטור ממשלתי שיפקח על גוף עסקי ממשלתי?... אחד מתפקידיו יהיה "למנוע חדירת עבריינים לתחום"... האם מושחתים ממשלתיים מודאגים מחדירת גורמים שיגנבו כסף לא לפי הנהלים המקובלים? מוסד רגולטור ההימורים עצמו יהפוך שדה קרב של מינויים, וזה בנוסף למבקר הפנימי ולוועדות הביקורת בפיס ובטוטו הקיימים כבר.
אפשר לסיים בקלות את סחרור השחיתות והג'ובים על-ידי הפרטת הפיס והטוטו. הפרטה אמיתית באמצעות רישום מניות החברות למסחר בבורסה ולא "הפרטה ישראלית" על-ידי מכירת העסק ל"גרעין שליטה", תוך שמירת "מנית זהב" בידי הפוליטיקאים. במקביל, יש לבטל את החוק להסדר הימורים בספורט, ולבטל את האיסור על הגרלות והימורים שבחוק העונשין. כל יזם שירצה לפתוח עסק הימורים והגרלות באינטרנט או בקזינו או בכל אמצעי אחר, יוכל להקים את המיזם ללא צורך באישור. אין צורך בפיקוח או ב"הסדרה" ממשלתית, כפי שאין צורך בפיקוח וב"הסדרת" חנויות הנעליים.
השוק יקבע לאיזה עסק תהיה זכות קיום לאורך זמן. הפיקוח והרגולציה יהיו בידי הצרכנים, המהמרים והתקשורת. עסק שלא יצליח לבסס לעצמו מוניטין - ייסגר על-ידי הצרכנים ולא על-ידי רגולטור, שהוא פקיד מדינה המקבל משכורת. אין צורך ב"הסדרת הענף", ברשיונות וזכיונות. עסקי ההימורים ייצרו אלפי מקומות עבודה חדשים, יעודדו תיירות ויגדילו את הכנסות המדינה ממיסים. אלפים רבים של ישראלים לא ייאלצו לנדוד לקזינו בוורנה שבבולגריה או במונקו. אלפים רבים אחרים שהיו ל"עבריינים" בעול כורחם - יחזרו להיות אזרחים הגונים גם על-פי החוק. המשטרה ובתי המשפט יחדלו לעסוק בשטויות ואולי יחזרו לתפוס ולהעניש פושעים אמיתיים.