קיימת דעה מוצקה בשמאל כי מדינה פלשתינית בגדה המערבית קום תקום. בין שגבולותיה יקוצצו בשל אי-פינוי מספר התנחלויות, בין שהשלטון בארץ יתחלף, או שיגיע גורם בינלאומי בעל עוצמה ויכפה עליו לסגת כליל מכל השטחים. כי ככה, לחיות עשרות שנים בשטחים ככובש מנוגד לצדק החברתי. גוונים נוספים בחשיבה זו, בעלי כמיהה לסגת כבר היום מאותם שטחים ארורים, מאחדים קואליציה של בעלי דעות מנוגדות, אך המטרה הסופית של פינוי ההתנחלויות ונסיגה לקווי 67 מדירים שינה מעיניהם זה עשרות שנים מוציא אותם מדעתם עד כדי טירוף הדעת. ועל כן, דווקא בעיצומו של 'אביב ערבי' כוזב, חשים הם פעמי משיח של התקוממות סוחפת בשטחים שתיאלץ את ישראל לסגת - והם יודעים שזה לא יקרה, אבל 'אני רוצה' כמו ילד בגן.
אין זה משנה כי המצב העובדתי בשטחים שונה ב-180 מעלות, וכי מטרות ההתקומות בסוריה ומצרים, לוב וטוניסיה היו שונות ופנו אל עבר שלטונו של נשיאם וברצותם בחרו בו וברצותם הדיחו אותו, או בסוריה שמנסים זה שנתיים להדיח ובמחיר שהצטבר ליותר מ-100 אלף הרוגים ואין לזה עדיין אור בקצה מנהרת הרצח ההדדי.
האם אנלוגיה זו, של התקוממות הפלשתינים בשטחים עד כדי סילוק ישראל מהשטחים תקפה, ומה שחסר זה רק לשלוח צוותי טלוויזיה מתעדים מאות אלפי פלשתינים מסתערים על גדרות ההתנחלויות הגדולות כמו אריאל או אפרתה, או שהם יתנפלו דווקא על שניים שלושה מאחזים זעירים ומבודדים ולו רק למחוק אותם כ'דמי קדימה' לישראל כרמז על העתיד לבא? או שגם זה קשה להם, וכנראה שאין סיכוי כי אפילו התנפלות זו תהיה, אלא מכסימום הפגנה חולפת בככר ברמאלה, ואולי גם זה לא.
אין ספק שנקלענו שלא בטובתנו מזה שנתיים-שלוש לאווירה מזרח-תיכונית מהפכנית, שאף מומחה לא חזה אותה שתופיע כה מהר. התחזיות הללו היו לגבי דור עתיד של האינטרנט, אבל כנראה שאותו מנוע חיפוש אינטרנטי הקדים את זמנו וקבע עובדה; יש הפיכות עכשיו בארצות ערב, ועדיין אין זה סופי עד הסחף שיסחוף את כולן על האמירים והמלכים והשייכים השולטים על בארות הנפט העשירות ועולם שבטי שלם יחזור למקורותיו.
כל זה אינו נגע לפלשתינים. יכול להיות שעיניהן כלות מראות איך מפילים נשיא ביומיים, אבל אין הם עיוורים כי המחיר בסוריה הוא גבוה ואכזרי ומשפיע יותר מכיכר תחריר בקהיר שעדיין לא נאמרה שם המילה האחרונה, ובעצם שום מילה עדיין לא נאמרה בכל ארצות ערב, אלא מידות אסטרונומיות של כאוס; הרס ערים שלמות, מיליוני פליטים חסרי בית, וללא תקווה למסלול של תקווה. עלובי החיים נוסח המאה ה-21.
מי שמתבונן הן בהרס העצמי והן בהפיכות הערביות, רואה שיחזור שחווו עמי וארצות אירופה מאות שנים של מלחמות דת בין הרפורמיסטים לקתולים ובעצם ויכוח רליגויזי זה עדיין מפצל את הכנסייה הנוצרית לתת-קבותות מאמינות בשלל הגוונים של הגדרות; קתולים, אורתודכסים, פרוטנסטינים, אנגליקנים, אוונגליסטים ושלל כנסיות שבכל יום א' מתפללים אל אותה מריה ובנה ישו ואביו שבשמיים המונצחים באבן או בתמונות על הקירות בקרני זוהר.
מהדורה זוטא חרדית קיימת גם אצלנו, אבל ללובשי השחורים שלנו אין אמביציה שלטונית, אלא דווקא בדלנית ומסוגרת בחומות.
אז הנה עכשיו התשובה למאמרך בתשע שאלות:
למה לא תקום מדינה פלשתינית?
למה 'שתי מדינות לשני עמים' היא ססמה ריקה מתוכן?
למה 'מדינת כל אזרחיה' לא תקום?
ולמה גם 'מדינה דו-לאומית' לא תקום?
ולמה הפלשתינים בשטחים לא יתקוממו?
ולמה "מדינת אפרטהיד" זו השמצה?
ולמה כששמאלן לא מצליח לשכנע הוא מאשים:
"ישראל מדינה מצורעת".
ולמה הוא ממשיך לאיים: "כל העולם....", כן, כל העולם "יטיל חרם על ישראל", ועוד איומים.
ולמה נזקק השמאלן לעזרה מבחוץ?
ואחרון: למה השמאלן זקוק לתשעה סעיפים הנ"ל ואינו מסתפק באחד?
מפני שאינו מסתפק בתשובה אחת. הוא רוקד על 9 חתונות ככה; אם אשה זו לא תהיה טובה אתגרש ואתחתן עם השנייה וכך הלאה עד 'זוף' ימיו. תמיד יחפש את האחרת.