תשעה באב בפתח ומשהו באוויר משתנה. סוג של לאות, עצב, תחושה של העדר וחורבן. מתורתו של מרן הרב קוק זצ"ל למדנו, כי "כל זמן מאיר בתכונתו", ומכאן שיש משהו באטמוספירה הרוחנית של יום זה.
לא בכדי בפרשת השבוע, פרשת דברים, מוזכרת המילה "איכה". משה אומר לעם: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם". חז"ל במדרש ידוע חיברו בין שלושת המקומות בהם נאמרה המילה "איכה" בתנ"ך: "שלושה התנבאו בלשון 'איכה': משה, ישעיה וירמיה... אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינים. אחד ראה בשלוותה ואחד ראה בחפזותה ואחד ראה בנוולותה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם אמר: 'איכה אשא לבדי טרחכם'. ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה הייתה לזונה' [ישעיה א', כ"א]. ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'איכה ישבה בדד' [איכה רבה א']".
מהמדרש עולה, כי כבר בדורו של משה נזרעו הזרעים הראשוניים לחורבן. אומנם שנאת החינם לא התגלתה במלוא עוזה בימיו, אולם לתהליכים רוחניים-נשמתיים יש קצב ברור. אירועי דור החורבן החלו להתקבע כבר אז. מי שהיה מקשיב ל"מוזיקה" של הדור ההוא, היה שומע בה את ניצני חורבן הבית. כפי שאצל היחיד לכל מעשה יש השפעה על בניין הזהות הכולל, כך גם באומה. אווירה כללית וצורת חיים יוצרות השפעה נפשית פנימית לדורות רבים. היא נחרטת עמוק בתודעה והשלכותיה ניכרות בחלוף הדורות.
לכל הדורות, עד המשיח
אירועים היסטוריים אינם מתרחשים בוואקום. תמיד יש מה ומי שמחולל אותם: רקע רוחני, תרבותי או סוציולוגי. לפי המדרש, לחורבן הנורא המתואר על-ידי ירמיהו, יש שורשים בדור המדבר, וכל עוד לא נבנה המקדש - לא תוקן היסוד הרוחני שהביא לחורבנו. לכן פותחת הפרשה ב"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל". ה"שפת אמת" מבאר, כי במילים "אל כל ישראל" יש ריבוי לכל הדורות עד ביאת משיח. משום שכל עוד לא תוקן שורש הפגם, הרי שהחורבן פה. זהו גם הרקע לדברי חז"ל לפיהם כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו.
שתי מסקנות מרכזיות עולות למקרא הדברים. המסקנה הראשונה מחדדת את האחריות הלאומית שלנו בעת הזאת. אווירה ציבורית, התנהלות כללית, מעשים ומחשבות מכילים פוטנציאל השפעה ארוך-טווח. להתנהלותנו בעת הזאת השפעות מרחיקות-לכת. מכאן שעלינו לקרוא את המציאות העכשווית גם בשפה עתידית: לאן מוליכים מעשינו? מהן ההשלכות על אורח החיים של הדורות הבאים?
המסקנה השנייה נוגעת לצורך העמוק לחפש את שורשי החורבן, שהרי לפני שיתוקן שורש הקלקול - לא ייבנה הבית. לא בכדי טבעו חכמים בנוסח תפילת העמידה את הביטוי בלשון הווה: "בונה ירושלים". זוהי חובה ממשית, המחייבת אותנו גם ברגעים אלה ממש. זו הסיבה שעל כל אחד להשאיר בביתו חלק בלתי מסויד, זיכרון לחורבן ירושלים. זכירת החורבן היא רק שלב אחד. השלב השני הוא בהתחייבות לקחת חלק בבניין.
תהליך תשובה חברתי עמוק
אילו זכינו, היה תשעה באב תופס את מקומו כיום של חשבון נפש לאומי. היה זה יום של בחינת אורחות חיינו הציבוריים וקבלות לעתיד. אילו זכינו, היה עם ישראל עוסק בניתוח הגורמים והשורשים לחורבן תוך הסקת מסקנות להווה ולעתיד.
התנהלותה הציבורית של החברה הישראלית מכריחה תהליך תשובה עמוק. יש בתוכנו יותר מדי חוסר צדק חברתי, פערים כלכליים שלא ניתן להשלים איתם, מערכות הדורשות תיקון גדול, מבוכה רעיונית ועוד כהנה וכהנה עניינים המחייבים חשבון נפש מעמיק. זכינו שבצידם של כל אלה ישנו צימאון אישי וציבורי אצל רבים המבקשים להימנות על בוניה של ירושלים. שילוב זה מוכיח, כי תשעה באב הוא זמן ראוי ונכון לעיסוק בעיצוב חיי הציבור בארץ. זה מתחיל בקטן, אולם כך מובילים לבניינו של הבית הגדול והקדוש, שייבנה במהרה בימינו, אמן.