כפי שראינו לא פעם בסדרות האמריקניות "כולם אוהבים את ריימונד" ,"סיינפלד" ,"שלושים ומשהו" להורים יש תפקיד במערכת היחסים הזוגית.
כידוע לכולנו, הזוגות הצעירים נתמכים ע"י ההורים הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה נפשית. בעידן שבו ההורים מנסים להיות חברים של הילדים, ולא גורם מחנך (כפי שהיה צריך להיות) מעורבות יתר שלהם עשויה להזיק לקשר הזוגי.
נשאלת השאלה: איך משפיעים ההורים על זוגיות הילד?
זה מתחיל בהבעת דעה על בן או בת הזוג החדשים, ומשיך בהתערבות בוטה וחד-צדדית לטובת הילד במקרה של מריבה, וכלה בעידוד ילדם להיפרד מבן\בת-הזוג.
הצגת הבעיה העיקרית בהתערבות הורים
כאן הבעיה לא נגמרת ויש לה מספר סעיפים:
- מצב בו נושא הצבת הגבולות אינו מוגדר וברור לשני הצדדים הינו בעייתי. כלומר: מדובר במצב שבו קיימת חוסר הפרדה רגשית בין ההורים לילדים.
- מצב בו אחד הילדים משמש מעין משענת לאחד ההורים. כלומר: ברגע שדבר זה ייפסק הילד עשוי להיות מואשם בבגידה ע"י ההורה.
- מצב בו ההורים אינו מצליח לתפקד כזוג נשוי, והם נאחזים בהורות ככלי למימוש עצמם. כלומר: כאשר הילד עוזב את הבית כדי לפתח סגנון חיים אחר מזה שהכיר ,הדבר עשוי למוטט את המשפחה.
פתרונות לבעיה
- רצוי לבני-הזוג לשתף את הוריהם במקרים ספציפיים ולא בכל מריבה או ויכוח.
- ההורים חייבים לשקול מילים כי לכל מילה אשר יוצאת מפיהם יש לה חשיבות ולו המועטה בלבד.
- כאשר ההורה מעוניים להתערב במערכת הזוגית של ילדו ,הוא חייב לשאול את עצמו האם הוא עושה זאת לטובתצ הילד,או שהוא מנסה לפתור את בעיותיו שלו.
- רצוי גם לילד לשקול מתי לפנות להורה ,ואיך לעשות זאת.
אם הילדים וההורים יאמצו עצות אלו מערכת היחסים ביניהם תהיה טובה גם כאשר הילד נמצאת במערכת זוגית.
אין ספק כי אימוץ נקודות אלו עשויות לשפר את הקשר בין בני-הזוג להורים משני הצדדים.