צדק חברתי לפי מכון התקנים

צדק חברתי היא סיסמה ריקה, כי ניתן למלא אותה בתכנים שונים, אבל משום מה הוא נוכסה ע"י השמאל והסוציאל דמוקרטיה כביטוי לתפיסה אתית והוגנות בעיצוב היחסים בחברה ובפוליטיקה. לפי הידיעה של אורה קורן וצבי זרחיה ("ברוורמן נכנע להסתדרות – ועצר את הרפורמות במכון התקנים שהציע טרכטנברג", דה מרקר, 22.7.13), יו"ר ועדת הכלכלה ביטל את הדיון המסכם ברפורמה שתוכנן לאתמול בשל מחלוקת בין עובדי המכון לממשלה. לפי הרפורמה שמקדם השר בנט, התקנים בישראל יותאמו לתקינה הבינלאומית והמדינה תספק בהצהרת יבואן או יצרן יבואן או יצרן, מה שיאפשר יבוא המוני ויביא לירידת המחירים. מתברר שכ-% 90 מהתקנים הישראלים תואמים כיום את התקינה הבינלאומית. מתברר עוד שבמכון התקנים מועסקים כ-700 עובדים, וכ-200 מהם מקבלים שכר במדרגות הגבוהות ביותר בשוק. מה דורשת תפיסת צדק חברתי מבחינת האינטרס הכללי של האזרחים, ולא של קבוצה אינטרסנטית זו או אחרת? צדק חברתי היה דורש ביטול מוסד ממשלתי לא יעיל לטובת מוסד פרטי שימלא, אם אכן יש צורך את החסך בהשלמת התקינה. הוזלת המחירים היא אינטרס ברור של כלל האזרחים, זכויות יתר לעובדים שברור שחלקם מיותרים נוגדת זאת, וגם התנהגות ההסתדרות בהקשר זה נוגדת את האינטרס הציבורי המורכב מכל אזרח ואזרח. צדק חברתי גם של הלא מחוברים, האזרחים הפשוטים עדין הינו בר משקל לעומת קבוצות שניתן לעמוד על האינטרס שלפיו הן פועלות וידוע מהו המחיר שלהן.