הידיעה על מעצר הערבים שרצחו את איציק אלגבי ממושב אביחיל הגיעה שלושה ימים בלבד אחרי החלטתה המבישה של הממשלה הרופסת בראשות נתניהו-לבני להנהיג מדיניות גזענית של איפה ואיפה בשלטון החוק במדינת ישראל: רוצחים ערבים מעל החוק, רוצחים יהודים כפופים לחוק.
רק כך ניתן לפרש את הכניעה לתכתיביו של מכחיש השואה מרמאללה, שהשפיל את ישראל בכלל ואת מערכת המשפט בראשות צרת המשפטים לבני בפרט.
ציפי לבני, המסונוורת ע"י פסטיבל "השלום" בוושינגטון וע"י חיבוקיהם של
ג'ון קרי וסאיב עריקאת, אינה מתפקדת כשרת המשפטים אלא כשרת החוץ בפועל, אחרי ששר החוץ נתניהו הפקיד והפקיר בידיה הבלתי-אמונות את ניהול המתן ומתן עם האויב.
מעצר הרוצחים נעשה אחרי מאמץ ניכר ומיותר של השב"כ והמשטרה לשים את ידם על הרוצחים מאביחיל. מיותר, כי אלה ממילא כבר עומדים על סף שחרורם ומסירתם ליו"ר רשות הטרור הפלשתינית, הרשות הממונה על סגידה לרוצחי יהודים והשותפה לישראבלוף הקרוי תהליך "השלום".
ככל שיוקדם שחרורם של הרוצחים מאביחיל כן ייטב: מערכת המשפט בישראל לא תתבזה בתהליך משפטי שסופו ביזיון בית המשפט - תחת שרביטה של צרת המשפטים - ושחרור הרוצחים המורשעים; שירות בתי הסוהר יחסוך כסף רב שהיה מוקדש למתן תנאי הנופש ולמימון ההשכלה האקדמית של ארבעת הגיבורים החדשים של השותפים לתהליך "השלום".
אם ישראל רוצה להוכיח את רצינות כוונותיה בתהליך "השלום", מן הראוי שלא תמתין עד לתכתיב מרמאללה, בגיבויים של ג'ון קרי וקתרין אשטון, ותעשה את המחווה ביוזמתה, כגילוי של רצון טוב למען "השלום": ישוחררו הרוצחים מאביחיל לאלתר.