רוצחים ערבים הכלואים בישראל ישוחחרוּ - איך לא? במסגרת "צעדים בוֹנֵי אֵמוּן"; (בפעם ה-? בנוסף, רמת האֵמון עולה, כמובן, ביחס ישר למספר הרוצחים בשטח);
"ישוּחחרוּ בשלש פעימוֹת" - ממש - פעמֵי משיח בן-דוד!
אנֹכי, העני ממעש, מתכבד להציע בזאת נוסח עברי קצת יותר - איך לומר - מדויק, הולם; לבחירתך הקורא:
שלֹש מכות - שלֹשה מחזורים - שלֹש נפילות (ביטחון - אמוּן) - שלֹש מהלומוֹת - שלושה שלבים - שלֹשה אֵירוּעים (מוֹחין) - שלֹש גְלישוֹת - שלֹשה דִלוּגים - שלֹשה סבובים - שלֹשה זִמוּנִים (לפעוּלוֹת טרור) - שלֹשה שְעָלים -
שלֹשה פִשְעֵי-מוּסָר - ועל ארבעה לא אשיבנוּ...
משא שלושה וארבעה
לכל הסמאל היהודי, עוטה הכפייה הערבית
לִפְלגיו, גושיו, דורותיו - וּגְרורותיו;
קחו לכם את ה"דמוקרטיה", שלומכם הרצחני,
ה"צדק", ה"שויון", ה"סובלנות",
אחוות הדיקטטורים עם פרי הבאושים -
וּלכו לכם לשלום ולא להתראות.
יחד עם הצדק העולמי האדום, הסהר והצלב המרוסק -
חפשו וּמִצאו ארץ - בארץ אי-שם, ושם השארו לעולם,
עם הדְרָקוֹנים השחורים - או עכבישֵי הענק.
למדו אותם תורת נוולוּתכם - הסתה מעל ומתחת לחוק,
שטיפת מוח ושכל וחָסוֹם הפה, לכל שאינו בתלם אתכם
מדקלם כתוּכי תורתכם - או דְרוּס מגפיכם המסומרות.
למדו אותם אחוות עמים ומחולות בטן ערביים
עם זחילת גחון באבק מרצחים;
אהבת כל החי בחלד, כל עוד אינו עַמְכם.
כל דורסכם, מכחישכם, הורגכם, שוחט ילדיכם -
הוא ה"נברא בצלם" - ואליו תשוקתכם.
הוי עד מה נאלחתם ברואי צלם-השטן - רוּקוֹ וליחתו.
בַחֲרו לכם חבל מחבלֵי תבל רבה,
ועִזְבונו לנפשנו, כאן בארץ הבחירה;
לא לכם נִתנה, לא שלכם מורשה, וזרעכם לא בה ינבוט -
ולא כאן יעש פרי באושו.
מה לכם וּלחבלי יהודה, השומרון, בנימין, ארץ ירדן וחרמונים?
מה לכם מעונות אריות - והררי נמרים?
קחו את פלישתֵיכם, חמדת לבבכם,
ובמצב צבירה אחר ובמקום אחר, חפשו פתרונים...
שם תאֹר עליכם שמש העמים, אחוות הצבועים,
אספסוף מהגרים אתם - לא עַם בעמים.
מפֶּרֶס עד שְלום-מתאבדים, ומשָׂריד עד שארית-פליטה ומשתין בקיר,
סלקו מכאן מְאוֹס פניכם, עיתוניכם - כתובים וּמְשודרים,
לשונכם רוממה וחרב פיפיות שבידכם - רמייה.
בהתחכמות אוילים - מלומדה, נלוזה, תִשְקלו בדקדוקי-עניוּת
בין הרֶצח לרוצֵח-לדוגמה;
ויש להבדיל - הַבדֵל היטב כחוק, אם כיפתו שחורה/סרוגה - או אדומה כפייתו?
אם בן-עֶבֶר הוא - או בן-עָרב?
את הרוצח "רצח-צח" נוציא לחופש כמוכח;
ויש לראות יפה-יפה הבדל כחוק - בין המעשה - להעושה
וישאר שפוט לעד, לדראון עולם, כדת, הרצח בעצמו בלבד - ללא עושהו;
הַהֵיטב יודע להמשיך בִמְשימתו, ככל חפצו, הכשרתו וייעודו...
וכך תוסיפו תפטמו מלים על צֶדֶק וּמוסר, ודם נשטף במי-נהר...
ייטיב הטליא מכם - סנדלר;
וכל חייט מכם ייטיב, תְפור מחלצות על-פי הבּיב - (וגם הרבה יותר מוצלח).
אִרְזו כְלֵיכם ומזוודות אלֵי פריצֵי-עולם - בעפרם הִשתחוות,
על שנאתם אתכם הִשָעֵן, וצדקתכם - מידם קוות.
לא בְרוּאי בצלם, כי חסרי חוליות - זוחלי על גחון זבֵי-רִיר:
"הצילֵני הפריץ מעצמי, מזהותי וּמורשתי,
כי טובו לי מָחראותֶיךָ, מנופי ארצי מולדתי;
כחוק מוסרם בידי עֵשיו, אל תשתהה - מהר - עכשיו".
לא מוּסר דרככם כי צביעות - וּשחיתות תישפך ראש-חוצות, במסווה חֲלָקות:
"אתנכל לאחִי ולא לִמְרצחִי, בשם מוסר שלומי - בארצי אחבל -
ויראו פריצֵי עולם מוּסרי".
ומשפחות השכול תטרופנה דעתן
בשל עיוות מן המסד עד הטפחות, סדרי ראשית אבני היסוד:
ישראל, ייעוד, תרבות, מורשת, יהודי - ארצי היחידה;
הלנו - לצרינו - מי אתה?
וּלאן, על מה הלכו בנינו...
על צירי אֵלוּ מרכבות שוּפך דָמָם?
לשוא - הן לא הייתה כזאת מיום נברא בצֶלֶם עַם!
ואם תשאל בת איזה עם אותה מפלצת
ומאיזה רחם גחה - טורפת ילדיה - תְּגָרֵם את עצמותם?
תֹאחז גרזן ובשקיקה נִתְעֶבת - זֵידונה
תכֶּה גזעה לשם תִתוֹ ביד פלִשתים -
וּראות עצמה כבת תרומה - בת עליה ?
לפנים היו פרעה, חמלניצקי, עמלק, המן -
עתה הרי זה כאן, מוצר עצמי לבן כחול
ברוך השם - כביכול.
צאו כליל ותִנקה הארץ ממשׂטְמָה וּשׁאט
וְיָסוּר ענן הגאז המַרְעִיל שמֵיהָ!
אכן "עוד היום או מחר יחלוק רוח קדים
עִם העָיט, גופת אחרון העבדים".
ולא ירחק היום והוא קרוב, נכון לפֶתַח
יִגָאֵל עמי ישכון לבטח.
"ובארץ יקום דור - עין בעין יראה אור"
ונפשו מוּארת - זכה - רוננת, אלוּמוֹת של אור דרכה תִשְׁטופנה,
מִיְמוֹת עולם אוֹתיוֹתיו, זהב רוּקעו - תכֵלת שמיו;
ודִגלו עליו: דרור ואהבה - מנורת הזהב, רקיע - להבה;
ארץ בחירתו בִלְבבו פנימה, מנֶצָח עד נֶצָח -
ישראל האזינה"!