פרשת "כי תבוא" עוסקת באחד המעמדות היותר מסתוריים שעליהם ציוותה התורה; מעמד שאמור להתרחש מיד עם כניסת בני ישראל לארץ. הציווי על קיומו של המעמד נאמר לבני ישראל על-ידי משה, עוד כשהם היו בערבות מואב, בעבר הירדן המזרחי.
המעמד המסתורי עוסק כולו בציווי על נקיון-כפיים. רגע לפני שבני ישראל יתפזרו איש איש לנחלתו, וכל אחד ינסה לכבוש אותה ולהתיישב בה, הם נקראים להתייצב בעמק בו שוכנת היום העיר שכם, בין ההרים גריזים ועיבל. על שישה מתוך שנים-עשר השבטים היה לעלות על הר גריזים שהוגדר כהר הברכה, ועל ששת השבטים הנותרים היה לעלות על הר עיבל שהוגדר כהר הקללה. בעמק שבין ההרים ניצבו הלויים שהקריאו בקול את פרשת הברכות והקללות.
בפרשתנו התורה מפרטת את הרשימה של אותם שנים-עשר "ארורים" המתייחסים למי שלא ישמור על נקיון-כפיים ומוסריות. הרשימה כוללת עבירות מוסריות כמו הטעיית עיוור, גילוי עריות, לקיחת שוחד, גרימת נזק לאדם בסתר, עבודת אלילים בסתר, הסגת גבול, הטיית משפט ועוד. מדוע התמקדה התורה דווקא באיסורים אלה? התורה הרי מצווה על כל כך הרבה מצוות, ובמה התייחדו דווקא אלה? מדוע הם זקוקים לתוספת המפחידה "ארור"? ומה זה בעצם "ארור"? התשובות שנתנו הפרשנים לשאלות אלה, התמקדו בכך שה"ארורים" מכוונים לעבירות הנעשות בסתר.
נקיון-כפיים
אכן התורה ציוותה לקיים מצוות רבות. היא מטילה עונשים ויוצרת קהילות שתפקידן להוות אווירה תומכת ומעודדת לשמירת מצוות. אך עדיין כל זה אינו מבטיח את נקיון-הכפיים. נקיון-כפיים מתייחס ליושרה ולא רק ליושר. נקיון-כפיים הוא מצב עדין, כמעט בלתי נראה. כשאומרים כפיים נקיות, לא מתכוונים לכך שהכפיים אינן מלוכלכות בגריז, אלא שהידיים שטופות היטב ואפילו גרגר אבק בלתי נראה לא דבק בהן.
התורה יודעת, כי לא די במצוות הגלויות, אלא צריך לנקות גם את הנפש. התורה יודעת גם, כי המבחן האמיתי לזכותה של הנפש הוא "בסתר". כשהאדם נמצא בינו לבין עצמו, בביתו, בסביבתו הקרובה והאינטימית, רחוק מעין הציבור הצופה, הוא עלול להרשות לעצמו דברים שלעולם לא היה עושה לו ידע שצופים בו. לכן, ארור מי שמקלל את אביו ואמו דווקא בביתם, בין ארבעת הקירות. לכן ארור המשגה עיוור בדרך. המילה "עיוור" איננה מתייחסת דווקא למום הפיזי. כל מי שהוא בור או חסר ידע בתחום מסוים, וחברו מנצל זאת כדי לתת לו עצה לא הוגנת, הרי הוא כמי ששם בפני עיוור מכשול. לכן גם התעללות מינית ונפשית בבני משפחה קרובים, כולל גילוי עריות, הנעשים תמיד בסתר, כולם נכללים בתוך ה"ארורים".
ומהי משמעות ה"ארור"? האם מדובר בקללה שתבוא כמכת ברק, בפתע פתאום? דומה שהארור הוא יותר כמו ארס מפעפע בתאי הגוף, אט-אט, העושה את מלאכתו ההרסנית. הידיים הלא-נקיות סופן שיפגעו בבעליהן. סופן לפורר את המשפחה ואת האדם. כשנפשו של האדם אינה נקייה, הנפגעים הראשונים הם מסביבתו הקרובה. אולם בעומק הדברים, הנפגע האמיתי הוא האדם עצמו.
מעבר לחוזה
בעולם העסקים נהוג לייחס חשיבות רבה ל"מילה של האדם". מדובר בביטוי חסר תוכן לכאורה. אף פעולה עסקית אינה מסתמכת רק על רצונו או מילתו הטובה של אדם. עסקה תמיד מגובה בחוזה, וככל שהעסקה משמעותית יותר, החוזה יהיה מהודק בידי עורכי דין ורואי חשבון מהשורה הראשונה. אז מדוע אנשי עסקים מייחסים בכל זאת חשיבות למילה של מי שעומד מולם?
התשובה קשורה בדיוק לנושא עליו מדברת פרשת השבוע. החוזה מייצג את הפורמאליות הנעשית בגלוי, לאור הזרקורים. אולם לכל אינטראקציה עסקית, יש גם אחורי הקלעים. שם יש לאדם כר נרחב לבגוד, לגלות חוסר נאמנות, לרכל, לשקר ולהפיץ מידע מוטעה. כאשר לאדם "יש מילה", הכוונה היא שיש לו יושרה. הוא לעולם לא יבגוד בך מאחורי גבך. אתה יכול להיות בטוח שמה שהוחלט שיישאר רק ביניכם, אכן יישאר כך. התורה שואפת להעתיק את דרך החיים הזאת אל כל רבדי המציאות. להיות נקיים לא רק כשזה משתלם. רק כך ניתן להיכנס ולנחול בארץ ישראל.