מישהו אמר לי פעם שקצבאות הילדים הן שריד לסוציאליזם שפעם שלט במדינה, דהיינו- כולם מקבלים, וכולם מקבלים שווה, ולא חשוב כמה עני אתה או כמה עשיר אתה. אלא שאנחנו כבר למדנו שהסוציאליזם פשט את הרגל גם בארץ וגם בעולם, לכן מן ההיגיון ששרידיו ייעלמו גם הם.
לכל אלה מבין הקוראים שהבוטות שלי (היושר הבלתי מתפשר שלי...) מרגיזה אותם ברגע זה, אני רוצה לומר שאני בהחלט
בעד סיוע לכל משפחה שאינה מצליחה להתמודד עם יוקר המחיה המינימלי. אבל הדבר חייב להיעשות בצורה פרטנית ולפי מבחן ההכנסה והמאמץ להשיג הכנסה. אסור שיהיו בארץ אנשים רעבים. זו דאגה של משרד הרווחה ולא של ביטוח לאומי.
הביטוח הלאומי כמשמעותו, מבטיח
ביטוח! ביטוח לידה, ביטוח מוות, ביטוח רפואי, ביטוח אבטלה, ביטוח נכות וביטוח אבטלה ומילואים, ואפילו מטפל כדי להבטיח מזונות למשפחות חד-הוריות. הביטוח הלאומי לא צריך לעסוק בקצבאות שאין להן קשר ביטוחי ומכאן ש
גם הקצבאות לתלמידי ישיבה חייבות להיפסק!
הכסף שייחסך מביטול הקצבאות למיניהן חייב ללכת לנושא החשוב ביותר לחברה הישראלית:
ביטוח חינוך! ביטוח חינוך צריך לא רק להבטיח חינוך חינם אמיתי מגיל 3 עד 18, אלא גם יום לימודים ארוך, ארוחה חמה, ספרים ועזרי לימוד, חוגים, ביטוחי בריאות ושיניים, ואפילו את המסיבות והטיולים מטעם בית-הספר. כל משפחה ישראלית ממוצעת תחסוך אלפי שקלים בשנה מביטוח חינוך שכזה, בעוד שהממשלה תהיה חייבת אולי להעלות את סכום הביטוח הלאומי שמשלמת כל משפחה
בעוד אחוז אחד, שפירושו רק עשרות בודדות של שקלים בחודש במיסוי המשפחה.
עד כמה שהדבר נראה פשוט, הפוליטיקאים והפקידים שלנו יסבירו לך כמה ש"זה מסובך..." - ולמה? כי זה מחייב אותם לחשיבה חדשה, ליצירתיות, לפעילות שהם לא רגילים לה (ובעיקר - בגלל שהם לא חשבו על-כך קודם...) - תירוצים אלו הם הרעה החולה במשק ומזכירה לי שבשעתו (1986) נדונה שאלת ביטול בחינות הבגרות מהיותן חסרות תועלת ויקרות למשק. ההסתדרות איימה אז בשביתה (בשם המורים) כי אלו יצטרכו לצאת וללמוד איך ללמד דברים חדשים ורלוונטיים - דרישה שהיא ממש דרקונית לגבי מורים...
אני שומע כיום כי שר החינוך מתכוון לבטל חלק מבחינות הבגרות, ומגיע לו יישר כוח על כוונה זו. אבל מי שיכשיל זאת לבטח זו הסתדרות המורים העל-יסודיים, כי כל מה שהמורים שם יודעים הוא איך ללעוס שוב ושוב את החומר מלפני שישים שנה וזאת כדי להכין את התלמידים לבחינות הבגרות שאין להן ערך רב בהמשך חייהם של התלמידים וגם לגרום למשלם המיסים להוציא כל שנה 300,000,000 שקל (!) לנושא זה בתקציב של משרד החינוך.