מודה באשמה. למרות שאישית עברתי בחיי לא מעט אירועים ביטחוניים, הפעם איני רגוע.
מצד ארה"ב אין מדובר בפעולת פתע שיכולה להסתיים באפס תגובה של סוריה/אירן/חיזבאללה.
האמריקנים מפמפמים לתקשורת התרעות מתוקשרות לגבי: איך, מה ומתי, כאילו היה מדובר כאן בטקס הפתיחה של האולימפיאדה.
הנשיא אובמה הוא שמדאיג אותי יותר מכל. שש שנות שלטון ואפס השגים בשום תחום. המשבר הכלכלי לא חלף.
קוריאה הצפונית ממשיכה בשלה. לגבי אירן, כאילו דבר לא קרה. אז מדוע שעם סוריה זה יהיה שונה במשהו?
אין לי שמץ של הערכה לנשיא הזה, ואיני סומך על יעילות "עשייתו" או היעדר עשייתו בכל דבר ועניין.
היהודי גם ככה תמיד אשם, אפילו אם מדובר במריבה פנימית של אחים מוסלמים-שיעים וסונים, כשבתווך: הפרובוקטור הראשי - החיזבאללה.
לא רגוע. הלוואי שאתבדה.