היות ואני לא מכיר את הרפרטואר העשיר של רנה שיינפלד הכוריאוגרפית והרקדנית בעלת השם העולמי ,גם אילו רציתי להשוות את המופעים הגדולים שלה בעבר למופע שבו אני צפיתי, המאמץ היה לשווא. מה גם שזה לא מאמר של מבקר אמנותי, אלא, כאמור, התרשמות של פובליציסט. די היה לי במה שראיתי כדי להתרשם מרנה שיינפלד, לא האגדה, אלא זאת שנעה מולי על הבמה באולם סוזאן דלאל בשכונת נווה צדק הציורית בתל אביב.
שם המופע היה "וואלס ב-5:30" על-פי הלחנים של שלמה ארצי. השם לעצמו גירה אותי. הרי גדלנו על הוואלסים של שטראוס ובראשם "הדנובה הכחולה". והנה ואלס בתל אביב היום . איזה יופי. אכן היו במופע מקצבים של וואלס, אבל לא רק הם. היו הלחנים של שלמה ארצי, החמים הקצביים. אבל בעיקר הייתה שם רנה שיינפלד. היא לא נעה, האישה הזאת. היא ריחפה, היא גלשה, היא צנחה ונסקה כמרבד קסמים. והיא נשאה אותי ואת הקהל איתה בכול אשר נעה על אותה במה קטנה שהפכה למעין יקום שלם, כולל הקרנת רקע וצילומי תקריב מרתקים פרי עבודתה. רק לרגע חשבתי שלא מדובר כאן ברנה שיינפלד הצעירה המחוללת שגילתה מרתה גרהם, ועל היותה בין המייסדות של "להקת בת שבע" שתחגוג בשנה הבאה יובל שנים. רק רגע. הגוף חלף על פני השנים כמו אותו מטוס שחג מעלינו ביום העצמאות בתנועות אקרובטיות. ומשאיר אחריו שבלים צבעוניים.
"מדוע בחרת בשלמה ארצי?" - שאלתי אותה בשיחה בביתה. "רציתי למצוא משהו ישראלי, משהו שהוא כאן ועכשיו. שלמה כותב גם על מזג האוויר, ואתה מרגיש את החום, את משב הרוח, הוא משקיף על הסביבה האנושית, על הטבע. ואני אוהבת את הטבע. הטבע הוא נפלא, ואני חלק ממנו. כאשר אני יוצאת מן הבית ומתבוננת בעָלֶה של עץ והצבעים, הרי זה עולם ומלואו. שלמה ארצי מזכיר את הריקוד ברבים משיריו. "תרקוד היא אמרה לי תרקוד" ועוד. אשר לָשֵם של המופע, אני חשבתי דווקא על שמות אחרים אבל שלמה הציע את השם 'ואלס ב 5:30' ואני קבלתי" - מסכמת רנה את התשובה על שאלה זאת.
גם היצירה הזאת כפי שתואר, משרטטת בלחן, מילים ותנועה את נופי הארץ, החלומות של אנשיה, הלבטים, הכאבים, הערגה והצימאון. משום כך לי כצופה - ריקודי הסולו, הריקודים הזוגיים וריקודי הלהקה כולה מילאו את החלל של הארץ הזאת. לכך תרמו, כאמור, גם קטעי הרקע בוידיאו על מלוא המסך, או על חלקו שלא רק השקיפו על נופי תל אביב ב-scan, תנועה רחבה של המצלמה, אלא בתקריב (Close-up). ריקודי הסולו, הדואט והלהקה, מתרחשים ביקום, שהוא הבמה, שעליה משוטטים, רוקדים ושומעים לחנים. קטעי הוידיאו מקרבים את הקהל אל רנה ואל הבעות פניה כשהיא מתבוננת מן החלון, מן המרפסת ורואה את בתיה ושמיה של תל אביב ואת כבישיה הסואנים. הריקודים ברקע הם רב ממדיים, בתנועה בצליל, ובשמע, כמו בהנפשה הם נעים ,פעם ממוקדים ופעם נעים במסלולים שונים, עולים ויורדים מתפשטים בקשת ומתכווצים, כמו מזרקה. רק לשנייה, כפי שציינתי, נתתי את דעתי לגילה של האישה המדהימה הזאת, רק לשנייה. מיד היא נראתה ברבור צעיר כמו חמשת הרקדנים האחרים ששטים על הבמה. כל כך עכשווי.