חשבון נפש

ונתחיל מבית. מן הבית היהודי והציבור הסרוג: איך קרה שמפלגה שזכתה בהישג שיא של 12 מנדטים, נכבשה מבית בידי סיעה קטנה, שמעולם לא העמידה עצמה לבחירות, אבל תמיד-תמיד ניסתה לכפות דרכה על אחרים? איך קורה שדווקא כשהבית היהודי בשיא כוחו האלקטורלי, קמים מספר רבנים, שכלל לא הצביעו בית יהודי ואף לחמו להחלשתו בקריאתם לשרוף קולות על תמיכה ב'עוצמה לישראל' ובשס החרדית, מתיימרים להתייצב בראש ולכפות על מפלגת הבית היהודי את דרכם, ואין פוצה פה ומצפצף? איך קרה שהישיבות הציוניות שהרוב המכריע של תלמידיהן הצביע ופעל למען הבית היהודי, הוענשו בשלילת שיעור מבהיל מתקציביהן, עד כדי 70% יחסית לאשתקד? איך קרה שהגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, שרובו מורכב מנציגי ציבור חילוניים המכירים במסירותם של הסרוגים למדינה, העניק סטירת לחי מצלצלת לציבור הסרוג והעדיף את המועמדים החרדים? איך קורה שדווקא במחנה הסרוג גובר שיעור הרווקות המאוחרת למימדים מפחידים? ועל הכל – איך קרה שגם לאחר 65 שנות פעילות ציבורית, טרם הצליחה הציונות הדתית לייסד שולחן ערוך רלוונטי להלכות דת ומדינה שלא שיערום פוסקי הדורות הקודמים: כיצד מנהלים על-פי ההלכה ארגונים חשובים בשבת ובחג, מבלי להזדקק לגויים של שבת: צבא ומשטרה, בתי חולים, מערכת כשרות, תעשיה מתקדמת, תיירות משגשגת, ועוד ועוד.

ומכאן לאחינו החרדים. בעיתוניהם אין למצוא כמובן שום מילת חשבון נפש. שום ביקורת עצמית. הביקורת תמיד מופנית חד-סטרית החוצה: אנחנו שמן זית זך. רק החילוניים, המזרוח'ניקים, הד"לים, יאיר לפיד "וחבר פוקריו, ההמון הנבער" (כלשונם), הקונסרבטיבים והרפורמים, ובעצם כל מי שאינו מאנ"ש, הם שקלקלו. אצלנו אין עוולות ואטימות, אין רשעות ואכזריות, אין טרור ואלימות. כידוע. כל זה אינו קיים אצלנו. כידוע. אנחנו, כידוע, לא שמעו על כלל המרפא: "אור השמש הוא אמצעי החיטוי היעיל ביותר". עד שקם לו בלוגיסט-עיתונאי חרדי ושמו חיים שאולזון, ירושלמי שנאלץ לברוח לניו-יורק, ולנהל משם את הבלוג האמיץ שלו, שהוא היחיד שמעז לערוך חשבון נפש פומבי, ולהתריע על ליקויים ועוולות, טרור ואלימות, אפליה וקיפוח, שנאת חינם וביטול ה'אחר', ושאר נגעים רחמנא לצלן, שמקומם לא יכירם ב'יתד, 'הפלס', 'המודיע' ושאר אמצעי התקשורת החרדיים, שבהם אנ"ש הם בני אור העומדים מול כל השאר, בני חושך "הפוקרים והנבערים". אפשר כמובן להגיב בביטול על ביקורתו הבריאה של הבלוגר האמיץ הזה, אבל אין ספק שהוא מבטא זרמי מעמקים שמפעמים בקרב הציבור החרדי, שרק הכרה בהם מאפשרת חרטה על העבר וקבלה טובה לעתיד. וכך כתב בבלוג שלו אך ביום ה' שעבר, ה-29 באוגוסט 2013: "אליכם ה'גדולים' חסידים וליטאים, שפרו מעשיכם. אתם האשמים בגזירות הקשות. בטענות תבואו לעצמכם בלבד. קל מאוד לזרוק על אחרים, לחפש את האשם במקום אחר. כשגוזרים עלינו גזירות קשות נמצא את האשמה אצל כולם - רק לא אצלנו. כאן מקור הצרה, מפני שאם היינו קודם ולפני הכל מחפשים אצלנו, לא היינו צריכים עוד לחפש אצל אחרים. הבעיה אצלנו. כאן המקור. מכאן זה מתחיל ואל לנו לבוא בטענות לאחרים. "הגיע הזמן שהדברים ייאמרו בצורה הכי ברורה... הגדולים מחפשים עבירות לאחרים, מגיעים לכל מיני מסקנות, שאיזה רשע ששמו יאיר לפיד ומשנהו נפתלי בנט, הם האשמים בגזירות הרעות והקשות, אם בעניין הגיוס ואם בעניין התקציבי. לא שמענו בכל ישיבות ה'מועצת' האגודאית והליטאית, שיקום אפילו פעם אחת 'גדול' אחד וישאל, האם כל מה שקורה אינו באשמתנו? מפני שמשהו אצלנו לא בסדר? "האם מה שקורה בפונוביז' אינו סיבה לגזירות הרעות? האם מלחמות ה'מחבלים' ב'שונאים' זה 20 שנה, וירידה לחיי גדולים, אינם סיבה מספקת למה שקורה? האם מה שקורה בכל הקהילות החסידיות הגדולות: טרור ואלימות, פגיעות קשות במשפחות בפרנסות ובירידה לחיים, האם לא אלו גרמו לכך? "כל אחד יודע, כי מידתו של הקב"ה מידה כנגד מידה. כפי שאנו מתנהגים כך הוא מתנהג עמנו. כשאנו מחרימים כל כך הרבה עדות וקהילות, באה עלינו הגזירה של החרמה. כשאנו מקצצים, מסלקים אנשים מפרנסותיהם, באה עלינו הגזירה הזו. אם נעבור גזירה גזירה, נמצא... שאצלנו שפכנו כל כך הרבה דם 'לשם מצוה', לשם 'כבוד התורה', לשם 'חסידות', לשם 'הרבי', לשם 'הראש ישיבה'. עשינו מן העבירות הללו מצוות. "ואם תטענו: מה הציבור אשם? התשובה על כך גם היא ידועה: מפני שלא מחינו. שתקנו. לא רצינו להתערב. לכן אנו משלמים את המחיר הזה. "אתם רוצים שיבוטלו כל הגזירות ובקלות? - אל תפגינו, ואגלה לכם סוד: אין אפילו צורך להתפלל. יש צורך שנתקן מעשינו, שנקבל על עצמנו, כי מרגע זה ואילך לא פוגעים באף אחד, לא 'לשם מצוה', גם לא לשם 'כבוד התורה', ולא לשם 'חסידות', ובוודאי שלא לשם 'הרבי' ו'הראש ישיבה'. מתקנים את הבין אדם לחברו. מי שהזיקו לו בפרנסתו, מי שסילקו אותו מעבודתו, דואגים שתהיה לו פרנסה. מפסיקים טרור ואלימות. עוצרים כל דבר שבגדר המעשים הרעים הללו. זו הסגולה הכי טובה להדוף את הגזירות הרעות. כל עוד נמשיך כפי שנהגנו, נסבול גזירות קשות פי כמה, ובטענות תבואו לעצמכם בלבד".

ומחלקת אלוקים הקטנה שלחוף הים התיכון, אל העולם הערבי רחב-הידיים, שגם הוא אינו מורגל בחשבון נפש מהו. גם אצלם, בכל הצרות והמצוקות, השוד והשבר, שפוקדים את הערבים, אשמים אחרים: העולם הגדול, המעצמות, היהודים, הנוצרים, הכופרים. רק לא הם עצמם. אבל בכל זאת ניכרים פה ושם ניצני חשבון נפש. מתחילים להבין שבלא חשבון נפש תימשך ההידרדרות לעבר הניוון והדעיכה. הנה חשבון נפש אמיץ, שערך הפובליציסט ד"ר סלמאן מצלאחה, רק לפני שבוע (הארץ, 27.8.13). לא נגענו. רק קיצרנו. "כיצד זה שהעולם הערבי, שבעבר הוביל בתחומים רבים, אינו מצליח לצאת מן הנחשלות?... שנים על גבי שנים לומדים הערבים על תפארת עברם ועל גדולת האיסלאם. במשך שנים משמיעים ערבים את הטענה המוטעית מיסודה, שמצבם העגום של הערבים מקורו במאות שנים של שלטון עותמני. המצחיק הוא שבטורקיה טוענים כי הטורקים הם שנשארו מאחור בשל שלטונם על הערבים.? "השיח האינטלקטואלי הערבי מצא עוד תירוצים. הוא הטיל את האחריות על כתפי האימפריאליזם המערבי. לא זו אף זו: מאז אמצע המאה שעברה נוסף דובדבן לקצפת התירוצים. מקור הנחשלות הערבית הוא ישראל, כמובן.? "אלא שהעמים הערביים השתחררו מעול העותמנים והאימפריאליזם מזמן. הם חיים במדינות עצמאיות זה עשרות שנים. קצינים אף הדיחו מלכים וכוננו משטרים שהתהדרו בנוצות ססגוניות של לאומיות פאן-ערבית, סוציאליזם, דמוקרטיה, קידמה וכו'. מי מנע מהם להשקיע בחינוך, לפתח את הכלכלה ולקדם את החברות שלהם? העותמנים שאינם? האימפריאליזם שנסוג? ישראל?? "...דוחות האו"ם על מצב ההתפתחות האנושית בעולם הערבי, בהשוואה לשאר העולם, חושפים את האמת המרה. אחוז האנאלפביתיות, למשל, הוא מהגבוהים בעולם ושיעור הפוקדים את בתי הספר היסודיים נמוך אף משיעורם בארצות המתפתחות. כל העושר של הנפט קיים רק על הנייר מבחינת העמים הערביים, שכן, התמ"ג של כל ארצות ערב גם יחד אינו משתווה לזה של ספרד לבדה. ההשקעה במחקר ופיתוח בעולם הערבי לעומת שאר העולם, היא מן הנמוכות ביותר.? "מהפכת הידע בעולם אינה מחלחלת אל העולם הערבי. הוא אינו משתתף ברכישת ידע ולא בתרגומו, שלא לדבר על יצירתו. כמות הספרים שמתורגמים כל שנה בספרד לבדה משתווה לכל הספרים שתורגמו לשפה הערבית מאז ומעולם, לפי דוחות האו"ם. לא פלא, אם כן, שבדירוג האוניברסיטאות הטובות בעולם, אין ולו אוניברסיטה אחת מהעולם הערבי והמוסלמי. לשם השוואה, שלוש אוניברסיטאות ישראליות נכנסו לרשימת המאה הראשונות.?" ____ דברים בשם אומריהם. אמנם, לא ראי זה כראי זה, אבל צד שווה בהם – אומץ לב, כנות, חשבון נפש, תחילתה של התבוננות מפוכחת בעלילות העבר, הסקת מסקנות וקבלה לעתיד. זה המתכון לשנה טובה ומבורכת, לכלל ולפרט. תחל שנה וברכותיה.