ילד מגודל במשרד האוצר

ביצועי התקציב של הממשלה נוסקים פתאום אל-על, הגרפים שוברים את התקרות, כל מיני יחסים של מספרים עם מספרים אחרים מראים על הוקוס פוקוס בילי בוקוס, וכמובן כל הקרדיט לילד שגדל לנו פרא במשרד האוצר, כבוד השר יאיר לפיד. זה לא שיש כאן קרדיט כלל, וזה לא שהקרדיט מגיע לו כלל, הוא לוקח, לא שואל שאלות ולוקח. 20 שנה ביבי ושרון וכל שאר ראשי הממשלה הרסו, ויאיר לפיד הגיע הישר מהאוניברסיטה אותה השלים לצערו ללא תואר, והציל אותנו מאימת הקריסה הכלכלית, הציל אותנו מהפאשלונרים הגדולים בתולדות המדינה. תודה יאיר לפיד, תודה מורנו רבנו ומשיחנו יאיר לפיד. כל הכבוד, כל הכבוד יאיר לפיד. אבל יש כמה דברים שאני רוצה לספר לכם באוזן, שהוא לא ישמע, כי כשהוא שומע כאלה דברים הוא עלול לכעוס ולהתכנס בשתיקה, כמו שעשה בעניין הסמים שהאשימו אותו בעישונם והוא נעלם ונאלם, וזה מצב לא טוב לו אישית ולכל עם ישראל, בייחוד לא ערב יום כיפור. נגע וקרע תראו, כלכלה זה לא מדע מדויק, וכשלפיד נכנס לתפקיד, נערי האוצר הצליחו להבהיל אותו, הנה יש קטסטרופה, כי אצלם כל הזמן יש קטסטרופות, אז הוא נבהל, הבהיל את כל המדינה, עשה בלגן ענק, וכמה חודשים אחורי זה באה הלמ"ס, שינתה כמה מספרים, והופ, הגירעון התגרען, הצמיחה צמחה, היחס התמנחס, והמטבע טבע, והופ, מכלכלה של העולם השלישי, הפכנו לכלכלת OECD, מקום ראשון, מקסימום שני. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, המהפך התהפך והתקציב התארך, אבל בפועל לא קרה כלום, רק הלמ"ס שינתה קצת את אופן החישוב, התאימה אותו למציאות כלכלית עדכנית יותר, אם כי ייתכן מאוד שבטווח הארוך אכן שינויי החישוב ייטיבו עם הכלכלה הישראלית באופן ממשי, כי מרכיבי תוצר והכנסות אשר מפותחים כאן אצלנו, שלא הוכרו עד כה, יהפכו פתאום למכרה זהב. אז במקום לשתוק ולהבין שייתכן שרוב המהומה שלו הייתה על לא מאומה, וייתכן שלא היה צריך בכלל לגעת במעמד הביניים, די היה לקרוע את החרדים ולהרעיב את העניים, הוא משוויץ ופוגע עוד יותר באימ-אימא של המצביעים שלו. פחות גאווה ואם כבר נגענו בצנטרום של הפיילה של האלקטורל, וקיים חשש שפגענו בו לשווא, הדבר הנכון ביותר הוא יותר לשתוק ופחות להשתחצן, להשקיע יותר על פתלתלות המקצוע, ועל הצורך בתכנון לטווח ארוך ובשיקול דעת טרם הופכים הקערה על פיה, ופחות להתגאות בהצלחות שלא היו. אבל אצל יאיר זה כמו שאני הייתי בצבא ונתנו לי לתרגיל הפלוגתי מרגמה 52 מילימטר ואמרו לי לשים פצצה בצינור, לכוון כיוון בליסטי לחביות המטרה שהונחו מראש בוואדי, לסובב בברז, ולא ייצאו מים אלא החביות צריכות לעוף באוויר. ואני, כאשר נתנו את האות, שמתי את הפצצה, סובבתי בברז ובום החביות התעופפו באוויר, ואני לא הבנתי כי בכלל לא כיוונתי וגם פתאום היה אור עם כזה מצנח. בכל מקרה, הייתי בטוח שאקבל עיטור העוז או לפחות עיטור המופת עם סיום הקורס. אממה, התברר לי לימים שממש לידי מתחת לכפל קרקע התמקמו המדריכים שלנו עם תול"ר והם אלה שהרימו את החביות בכינון ישיר – אני רק הארתי להם את האזור עם פצצת תאורה. במחשבה שנייה, מי בכלל היה נותן לי לירות פגז מרגמה נפיץ בתרגיל פלוגתי כאשר חבריי מסביבי, וכל טעות קטנה עלולה לסכן את חייהם. אז אנא, לא לספר לו, שיחשוב שעשה טוב, וכי מה זה משנה, כי אם פתאום הוא יוריד את המיסים ואחרי חודש שוב יעלה – אנחנו ניכנס לוויברציות ונתפורר. אז תנו לחלום באספמיא, תלטפו אותו ותגידו לו כל הזמן שהוא הציל אותנו ומה היינו עושים בלעדיו, ותחזרו על זה מספיק פעמים, העיקר שיירגע, העיקר שלא ישגע לנו את המערכת.