"הפגישה המיותרת בין נתניהו לאובמה.ישראל הוצאה כבר ממסגרת המו"מ האמריקני-רוסי-אירני, על הגרעין" - זו הייתה הכותרת המרעישה באתר "דבקה" ב-30.9.2013. האם זה רע או טוב לישראל?
למי שעדיין לא קלט, משהו משמעותי ביותר מתרחש באזורנו בשבועיים האחרונים. לא רק שסוריה מחסלת כביכול את מאגרי הגאז המלחמתי שלה, אלא גם רוסיה מסייעת לה והכול בהסכמה אמריקנית ואירופאית- - ממש ימות המשיח...ולא רק זאת, אירן וארה"ב בדרך לנירמול היחסים ביניהן מה שכולל הסכמות לגבי עיכוב הפיתוח הגרעיני הצבאי של אירן...
ברור שרבים יגידו שהכול חארטה ושיש פה הונאה כפולה, גם בסוריה וגם מאירן, אבל בינתיים השחקנים הראשיים משחקים לפי הטקסט הדיפלומטי הישן כך שאם השינויים אכן יתבצעו - יהיו פה מנצחים בלבד. אבל..והיה ויתברר כי הכול הונאה - יהיו מפסידים בלבד, לכן אולי ישנה נטייה זהירה להאמין שהצדדים פה כנים בניסיונותיהם להגיע לפשרה, שאם לא כן ההרס והכישלון יהיו ללא נשוא.
סוריה המרויחה הגדולה
סוריה חששה ביתר מהתגובה האמריקנית. אפילו המכה האמריקנית הקטנה ביותר הייתה גורמת לה נזק רב ומקטינה בהכרח את יכולתה הצבאית באופן משמעותי להתמודד עם הכוחות המורדים. הרוסים הבינו זאת מייד ולכן ניסו לנטרל את האמריקנים בכל מיני צורות, בין באו"ם (בהצלחה) ובין עם אוניותיהם ששילחו למזרח הים התיכון (שרק גרמו לאמריקנים לגחך...). אבל לבסוף הם הבינו שהם חייבים משהו ממשי כדי לעצור את אובמה מלבצע את הבטחתו לפעול צבאית, ולכן הם הכריחו את דמשק להתקפל ולהודיע על פירוק הנשק הכימי בתמורה לאי-התקפה אמריקנית.
זהו הישג אמריקני לא מבוטל וגם מבחינת ישראל, כי אם הדבר הזה יעבוד, זה עדיף בהרבה על מתקפה אמריקנית מוגבלת. אסד, שמצבורי הנשק הכימי הפכו אצלו למעמסה בטיחותית וביטחונית ומקור לחרדה (אם יפלו לידי אויביו) -יכול היה לתת לרוסים סוכריית-ניצחון במישור הבינלאומי וגם להרוויח עוד מחויבות רוסית לשרידותו.
אירן מנצלת את ההזדמנות
לאירן לא הייתה כל כוונה לעמוד מהצד, שרידותו של אסד חשובה לה ובעיקר השרידות של חיזבאללה בלבנון. הסנקציות העיקו קשה על כלכלתה והדרך הדוגמטית שנכפתה ע"י האייתולות לא השיגו את מבוקשן. הסנקציות הכלכליות פועלות ועכשיו גם נוספה מעמסה נוספת של המלחמה בסוריה והפגיעות בחיזבאללה. רוחאני קיווה למצוא דרך לצאת מהמצוקה המתמשכת והמכבידה הזו ואז הוא ראה פתאום ת ההארה בצורת הסכמה בין רוסיה בת-בריתו וארה"ב בנושא סוריה. הוא החליט לנסות את מזלו עם קריצה חיובית לכוון אובמה, ונשיא ארה"ב קלט אותו ורץ לקראתו.
גם אובמה מנצל את ההזדמנות
נזכיר פה שאובמה הבטיח בשעתו לפעול בכל דרך כדי שלאירן לא תהיה פצצה גרעינית ("כל האופציות על השולחן"..אמר) אבל הוא רואה לאחרונה כיצד שעון החול נגמר והפצצה כמעט מוכנה, והוא יצטרך להלחם ללא כל תמיכה מבית!. התדמית הפשרנית של רוחאני נתנה לאובמה את ההזדמנות שלא לקיים את מה שהבטיח לעשות- -ולהתפשר על פוטנציאל גרעיני אירני ללא פצצה... ממש כמו שהרוסים כבר הסכימו מזמן... שוב אובמה מרגיש בקו אחד עם פוטין, ויש הטוענים שהדיפלומטיה "הישנה והאהובה" שוב עובדת..
ומהי ההזדמנות של נתניהו ?
ביבי נתניהו וההנהגה שאיתו עדיין המומים מההתפתחויות הנ"ל.הם לא מאמינים לאסד ולא מאמינים לרוחאני...הם מאמינים שאובמה חלש מאד ופוטין יותר מידי חזק, שסוריה תצליח להחביא את מרבית הנשק הכימי שלה אצל חיזבאללה בלבנון או אצל השיעים בעירק.יש המציעים לביבי לשתוק אף שהוא בטוח שהאירנים משטים באובמה וימשיכו בסתר לבנות כוח גרעיני צבאי ואילו אובמה הוא פתי המאמין לכל דבר. אבל האם זה נכון? בהנחה שהשערותיו של נתניהו נכונות האם על ביבי לשתוק ? האם הוא מסוגל בכלל לשכנע את העולם בכלל, ואת אובמה בפרט, בנכונות תפישותיו? התשובה היא שלילית בהחלט !
אובמה לא ירצה להאמין לעובדות מוצקות אף אם יוצגו בפניו לאור היום כי הוא איננו מסוגל לפעול במידה ותפישותיו יתבררו כמוטעות ביסודן, (אבל הוא תמיד יוכל להעמיד פנים של איש שלום תמים שהולך שולל..וזה בעצם כבר לא יכול להזיק לו כי הוא לא יבחר שוב...).
מדינת ישראל חייבת להקדיש מאמצים כבירים לחשוף כל סטייה ורמייה של הסורים ושל אירן לא מתוך תקוה שמשהו יעשה בנדון, לא מתוך תקוה שאובמה יפעל אלא אך ורק לתת לנו את הצידוק לפעולת-מחץ צבאית עם גילוי של סכנה ממשית ומיידית למדינת ישראל. לכן זו לא העת לשבת בשקט, יש להתריע שוב ושוב על ה"הסדרים" עם סוריה ואירן כדי שביום פקודה נופיע ככאלו המצילים את המצב בעת משבר.
מה שהכי, הכי אסור לעשות
עכשיו נחזור לכותרת המאמר ונבין שדווקא טוב שישראל לא שותפה למו"מ הרוסי-אמריקני-אירני כי אסור על מדינת ישראל להיות שותפה ל"הסדרים" עם סוריה או עם אירן כי הדבר יחייב אותנו בעיני העולם לפעילות הדדית! (כמו דרישה להתפרק מנשק גרעיני..)
במסגרת פעילות של חשיפת תרמיות ורחשי אי-האמון המוחלט שאנו רוחשים לאויבים הללו, לא יקשה עלינו להימנע מכל השתתפות בכנסים, ועידות וקבוצות-הסדר בנושאי סוריה או אירן. והיה אם יתברר ברבות הימים שסוריה אכן התפרקה מנשקה הכימי ואירן עיכבה את הפיתוח הגרעיני, תמיד יהיה ניתן לטעון שעודף הזהירות שלנו התבסס על מגע עם אויב שקרן ונכלולי והאחריות של הממשלה לתושביה עדיפה על פשרנות עם אויבים כאלה..