דרוש קבינט לענייני פנים

נתניהו עסוק מדי בנושאים מדיניים וביטחוניים קרדינליים ואינו מתפנה די הצורך לקידום נושאי הפנים. מבחן התוצאה מצביע על דריכה במקום בשורה ארוכה של נושאי-מפתח בעלי רגישות חברתית ו/או כלכלית ו/או ניהולית רבה, ועל "פלונטר" קשה בין מרדי ממשלה שונים בתאום פעולות וסדרי עדיפויות בין-משרדיים. לפתרון אלה דרושה מסגרת בעלת סמכות ומיקוד בשם הממשלה כולה. אסור להמתין עד אשר נושאים שונים יצאו מכלל שליטה וסבלנות הציבור שעדיין מתאפק תפקע. מן הדין שנתניהו יעבור משיטת ניהול צנטרליסטית לשיטת ניהול מטריציונית, כשהוא נוטל על עצמו את הנושאים הכבדים ביותר והמשמעותיים ביותר ומאציל סמכויות לחברים אחרים בממשלה בנושאים שבהם ניתן להסתפק במעורבות מוגבלת שלו ושל הממשלה כולה. תחום הפנים סובל זה זמן רב מחוסר קשב מספיק מצד ראש הממשלה, מסירבול בלתי מתקבל על הדעת ומדריכה במקום בנושאים רבים וחשובים מאוד לרמת החיים ואיכות החיים של אזרחי ישראל. הגיע הזמן שנתניהו ימנה את אחד משריו הבכירים לראש קבינט לנושאי פנים, כשקבינט זה מקבל סמכות סטטוטורית לקבלת החלטות ברמת הממשלה כולה בשורה רחבה של נושאי פנים עקרוניים. לבד מארגון דרכי העבודה ונוהלי הפעולה שלו, יעסוק קבינט זה בקבוצת נושאים בוערים מוגדרת, אשר תשתנה מפעם לפעם על-פי החלטת מליאת הממשלה כאשר נושאים שטופלו הסתיימו או הגיעו לשלב שאין עוד צורך בליווי צמוד שלהם על-ידי הקבינט לענייני פנים, או כאשר תחשוב הממשלה שהנסיבות מצדיקות תוספת נושא או שינוי סדר עדיפויות בפעילות קבינט זה. לדעתי, המנדט ההתחלתי של קבינט לענייני פנים צריך לכלול את חמשת הנושאים הבאים: א. בעיית הדיור ב. בעיות הביורוקרטיה בממשלה וברשויות המקומיות ג. בעיית ההכנסה הפניה של ישראלים עובדים ד. בעיות הפנסיה ה. בעיות הקיום של סקטורים חלשים בחברה - נכים ומוגבלים, ניצולי שואה, לא עובדים ומובטלים, מהגרי עבודה ועובדים זרים, בעיות האלימות. אין הכוונה לכך שהקבינט יחליף את משרדי הממשלה בתפקידיהם הביצועיים, אבל יש כוונה שיפתור בעיות מערכתיות וביורוקרטיות שמקשות עליהם את ביצוע תפקידיהם ומקשות על הציבור לקבל שירות ממלכתי ברמה שהוא ראוי וזכאי לה. קבינט זה צריך לתעדף ברמה ממלכתית ולגבות ברמת הממשלה משימות ו/או מיזמים רב-תחומיים, ולסייע למשרדי הממשלה במקום שניגודי אינטרסים, חסמים משפטיים או רגולטוריים, העדר מדיניות ממלכתית ברורה או אילוצי משאבים, כופים צורך לקבל החלטות אד-הוק ממוקדות ביעד שהודר עדיפויי. על העומד בראש קבינט הפנים להיות חופשי מתפקיד מיניסטריאלי קונקרטי, בכדי למנוע טענות על העדפה או ניגוד עניינים. עליו לקבל תמיכה מלאה וחד-משמעית מראש הממשלה בביצוע תפקידו, ועליו לקבל את המשאבים הדרושים להפעלת המנגנון הדרוש לניהול שוטף והפעלת המסגרת הניהולית של הקבינט, ממשרד ראש הממשלה; למעשה, זהו ארגון-משנה במרש ראש הממשלה המכוון לבצע מטלות של ראש הממשלה, במעמד וסמכות של ראש ממשלה, כאשר ראש הממשלה עצמו מוגבל במעורבותו הישירה ע"י אילוצי עבודה אחרים. מבחן התוצאה עד כה מראה שללא הערות ייעודית, בהפעלת המערכות הממלכתיות במסגרות הישנות ובדפוסי העבודה הישנים, הממשלה אינה פועלת בנושאים רבים פעולה אפקטיבית, ולנושאים אחרים כלל אינה מגיעה. כוונת הדברים הללו היא לטעון שאין כאן כוונה שלילית מצד הממשלה או זלזול בציבור, אלא שהמערכות הקיימות אינן יעילות ואינן בנויות להתמודד עם שפע הנושאים שעל סדר היום במהירות ובאיכות הדרושים. לכן, חייבים ליצור מנגנון שיעשה שתי פעולות מקבילות: א. יזהה חסמים בדרך הוצאתן לפועל של משימות בעלות עדיפות, ויפעל בצורה נמרצת ואפקטיבית לביטול חסמים אלה ולקידום הנושאים החשובים. ב. פתרונות מבניים, משפטיים וניהוליים בעלי השלכות רוחב על מספר משרדים או על כלל המנגנון הציבורי ייושמו ללא דיחוי בכל המקומות שבהם הם רלוונטיים. יש בכך גם חיסכון במאמצים ובזמן, גם לימוד בין-משרדי אפקטיבי וגם תיקנון מזורז ומטוייב של השירות הציבורי. במסגרת מטה הקבינט לנושאי פנים צריכים להכלל מצד אחד נציגי המשרדים הנוגעים במעמד של נציגות מחייבת, ולידם מומחים מקצועיים בנושאי היישום, בין אם אלה מושאלים מיחידות מקצועיות ממשלתיות, ובלבד שהם כפופים לרמ"ט הקבינט ובין אם שרותיהם נשכרים אד-הוק לצורך משימה או משימות מוגדרות. אינני רוצה להכנס כאן למלוא הפרובלמטיקה הקשורה באיוש גוף כזה ועיצוב דרכי עבודתו, אולם יש לקחת בחשבון ידע וניסיון קודם רלוונטיים מצד אחד, ואינטגריטי ברמה גבוהה (משוגעים לדבר) מצד שני. כמעט מיותר לומר זאת ובכל זאת אומר, שנקיטת מהלך כזה והצלחתו תלויים באופן מוחלט ברצונו הטוב של ראש הממשלה, ובגיבוי שיקבל ממנו. מבחינות מסויימות מהלך זה הוא המשכה הטבעי של ועדת טרכטנברג, שמנויה בימי המאחה הגדולה של 2011, הביאה לראש הממשלה פעם נוספת את ראשות הממשלה בבחירות האחרונות. אלא שלוועדת טרכטנברג, שהייתה בעיקר ועדה-כלכלית קונספטואלית, לא היה המשך אופרטיבי אפקטיבי. ממצאיה, גם אלה שהתקבלו על-ידי הממשלה וגם אלה שהוחלט לפעול על פיהם, נסכרו כולם על-ידי הביורוקרטיה הישראלית, על-ידי לחצי שעה אחרים, ועל-ידי ניהול מבוזר מדי של מאמצים בעלי אופי ממלכתי רב ממדי. עד היום לא נתנו תשובות טובות למצבים בעתיים אלה, והפתרונות שבצנרת בדמות רשות כזו או רשות אחרת, יהיו אול פתרון חלקי במרחב עשייה אחד, אבל לא פתרון ניהולי ממלכתי שיש לו מוטת השליטה הדרושה כיום ליצירת מקבץ שינויים בעל משמעות נראית ואפקטיבית כאחת.