בין שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים והרדודים (ערוץ 2 וערוץ 10), הפונים אל הרובד הנמוך ביותר של קהל הצופים, נותר ערוץ 1, הידוע יותר כערוץ הציבורי, כמעוז טלוויזיוני אחרון לרמה איכותית. ובכל זאת מעידים סקרי דעת הקהל העדכניים שקצה ממנו נפש מרבית הציבור והוא נאלץ, ללא שום ברירה, ללחום על חייו.
אז נכון שזהו ערוץ שאינו פופוליסטי ושאף איננו מעיד על רייטינג גבוה. הוא ירחמיאלי מדי, מיושן, ובתור שכזה גם אינו מדבר אל ליבם של רבים. צריך, לפיכך, להצטייד בהמון תעוזה, אם לא בחוצפה, כדי להכריז, קבל עם ועדה, וללא שום בושה, שערוץ 1 שם, בכל זאת, בכיס הקטן, את הערוצים 2 ו-10 גם יחד.
זה ייראה, מן הסתם, כמסע של פרסום לערוץ הנחשב בציבור ככושל, כביכול, שחרב הכיליון מרחפת עליו, אלא שעם יד על הלב ראוי להודות שהדברים הבאים לא נועדו לקדם את הצפייה בו מעל האקרן כדי להצילו ממפולת צפויה.
סינדרלה
את האמת אין להסתיר: מן הרייטינג המתפרסם חדשות לבקרים בכלי התקשורת, מתברר אומנם, בעליל, כי ערוץ 2 הוא זה שצועד בראש טבלת הפופולריות בקרב ציבור הצופים הישראלי, בעוד ערוץ 10 ניצב במקום השני, אבל מזדנב די הרחק אחריו. ערוץ 1, לעומתם, הוא ה"סינדרלה" שביניהם ומצוי בתחתית סולם הצפייה.
אבל האיכות מול הרייטינג צועדת בסדר הפוך בתכלית, וכאן ערוץ 1 הוא זה המוביל. אחריו ניצב ערוץ 10, ואחרון-אחרון, לא חביב - ערוץ 2. כי ממה נפשך: אין לכחד שהערוץ הראשון, הוותיק והמנוסה בין שלושת הערוצים, נותר היחיד לשידור תוכניות רציניות, מעמיקות וכבדות-משקל. הוא חף מכל ריאליטי זול ונעדר מכל צילומי פפראצי. תוכניות כמו "מבט שני", "פופוליטיקה" וסרטי-תעודה דוקומנטריים הם רק דוגמאות אחדות לעליונותו. אפילו מהדורות החדשות בו - ובמיוחד זו של יומן השבוע בערב-שבת - מעידות על אינטנסיביות ועומק רבים מאלה המשודרות בערוצים המסחריים. הן גם מעניקות ממד עשיר ורחב יותר מזה של מהדורות החדשות, הלקוניות יחסית, של שני הערוצים המסחריים, אף שאלה מצוידים, לעומתו, בטכנולוגיה חדישה ומתקדמת לאין שיעור ממנו.
המחיר
ואף-על-פי-כן נאלץ ערוץ 1, למרבה הצער, לשלם מחיר כבד לא רק על רצינותו ואיכותו, אלא גם על כך שמכוח היותו ערוץ ציבורי הוא חף מפרסומת, שהיא בעצם מטה-לחמו של כל ערוץ טלוויזיוני רווחי. בלית כל ברירה נאלץ הערוץ הראשון להתקיים מתשלומי אגרת הטלוויזיה וסופג על כך חיצי-ביקורת וזעם מצד הצופים, הנאלצים לשלם עבורו ולממן אותו גם כשאינם נזקקים לשידוריו.
מצבו האקוטי של ערוץ 1 הגיע לכך שהוא מתקשה לממן אפילו את משכורות-עובדיו ובשל מצוקתו אף נאלץ לפטר רבים מהם. מן התמונה העגומה הזאת מתבקשת מסקנה נחרצת מאוד: להושיט לערוץ הציבורי יד תומכת, בטרם יפול.
אז נכון שעולם המדיה כולו אינו מלקק בימים אלה דבש. כדי לשרוד, נאלצים אמצעי התקשורת להצטמצם מחד-גיסא ומאידך-גיסא למשוך את עיני הקורא לפופוליזם זול וטפל ובכך גם להוריד את רמתם. מעלתו הגדולה של ערוץ 1 שהוא נמנע מליפול במלכודת הזאת וצריך על כן לעשות כל שניתן כדי שישרוד.