בתחילת שנת 2008 חלה מהפכה ונכנס לתוקף צו הרחבה המחייב את כלל המעסיקים במשק לערוך ולשלם לעובדיהם ביטוח פנסיוני. בהתאם לצו, מעביד חייב להפריש לעובד, בנוסף להפרשות לפנסיה, כספים לרכיב פיצויי פיטורים. שיעור הפרשות המעביד לרכיב הפיצויים הלך ועלה מדי שנה, וכיום הוא עומד על 5% מהשכר החודשי.
טרם שהצו נכנס לתוקף חוק פיצויי פיטורים אפשר למעסיקים רבים לא להפריש לעובדים כספים למטרת פיצויי פיטורים. אלא שהצו, כאמור, שינה מציאות זו.
מדובר אפוא בשינוי דרמטי שעובדים ומעסיקים רבים כלל אינם מודעים לו. בהתאם להסדר החדש ולהוראות חוק פיצויי פיטורים, הפקדות המעביד לצורך פיצויי פיטורים כלל אינן ניתנות להחזרה למעביד, פרט לנסיבות חריגות ביותר כגון גניבה מהמעביד, הפרות משמעת חמורות, הפרת אמונים וכיוצא באלה.
לכן אפילו כאשר העובד מתפטר ביוזמתו, הוא זכאי לפיצויי הפיטורים שמעסיקו הפריש לזכותו. אם, לדוגמה, הפריש בשיעור המינימלי כדרישת הצו (נכון להיום - 5%, ומשנת 2014 - 6%), הרי שאותם כספים שייכים לעובד, ולא למעסיק. העובד המתפטר רשאי לדרוש ממעסיקו את העברת הקופה על שמו או את שחרור הכספים לידיו. אם העובד מפוטר והמעסיק הפריש לזכותו פיצויי פיטורים רק בשיעור המינימלי בהתאם לצו, חובה על המעסיק להשלימם ל-8.33%. אך זאת, כאמור, רק בנסיבות של פיטורי העובד, ולא התפטרות.
בפרשה שהובאה לאחרונה לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים דובר על מעסיק שביטח את עובדיו בביטוח פנסיוני והפריש לזכותם פיצויי פיטורים בקופות של חברת הפניקס. המעסיק, שסבר כי אחת מעובדיו מעלה באמונו, פיטר אותה בלא ששילם לה את פיצויי הפיטורים - שהרי בנסיבות חריגות ניתן, כאמור, לשלול מהעובד את הזכות.
לאחר הפיטורים המעסיק ביקש מהפניקס לקבל בחזרה את פיצויי הפיטורים של העובדת, וחברת הביטוח נענתה לבקשה. בהסכמתה הפניקס הסתמכה רק על הצהרה מאת המעסיק, שכאמור טען להפרת אמונים מצד העובדת, ולא ביררה את הטענות מול העובדת.
לימים התברר (בהליך משפטי שיזמה העובדת נגד המעסיק) שהעובדת לא הפרה אמונים ולכן הייתה זכאית לפיצויי הפיטורים. היא פנתה להפניקס בבקשה לפדותם, אך חברת הביטוח ענתה שהחזירה את הכסף זה מכבר למעסיק.
העובדת התלוננה על הפניקס למפקח על הביטוח, והוא הורה לחברת הביטוח לשלם לעובדת את הכספים. הפניקס ערערה על החלטת המפקח בפני בית המשפט, אולם טענותיה נדחו והתקבלה עמדת המפקח.
בית המשפט קבע שחברת הביטוח התרשלה כשהחזירה את הכספים למעסיק רק על יסוד טענותיו וללא בירור עמדת העובדת. עוד נקבע שבכל הנוגע לפיצויי פיטורים חל דין התיישנות "רגיל" של שבע שנים מעת היווצרות עילת התביעה, ולא התיישנות מקוצרת לפי חוק חוזה הביטוח
(עש"א 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון).
פרשנות זו מיטיבה עם העובדים ומקשה על מעבידים וחברות הביטוח. פסק הדין עומד על חובותיהם המוגברות של המבטחים כלפי העובדים וקניינם בכספים שהופרשו עבורם.
יידע כל עובד שעומדת לו הזכות לדרוש, הן מהמעביד והן מחברת הביטוח, כי יועברו לו הכספים שהופרשו למענו בגין פיצויי הפיטורים, ואין לאיש זכות לגזול אותם ממנו באופן חד-צדדי.