האביב הערבי יכול לשמש כדוגמה אדירה (כביכול) לכמיהה לדמוקרטיה. "כביכול" משום שגם כשהמרי מצליח עדיין פירות הדמוקרטיה באושים. הסורים מסכנים במיוחד, שילמו מחיר מזוויע תמורת כלום. אפילו במקרה של הצלחת אמת, התוצאה תהיה כנראה לא יותר מאשר חלוקת סוריה למדינות טרור.
אפשר להתבונן על שכנינו ולהתמוגג מכך שמצבנו טוב הרבה יותר, אבל האם באמת הגענו אל המנוחה והנחלה? האם יכולים אנו לנוח על זרי הדפנה ולהתענג על נפלאות הדמוקרטיה? מדוע המדינה עומלת כל כך לשכנע אותנו לנצל את הזכות הזו? בסוריה מאות ילדים הודברו בחומר כימי במסגרת המאבק למען דמוקרטיה, ואצלנו צריך לשכנע אותנו להזיז את הישבן. הכיצד?
להצביע זה קל - להשפיע בלתי אפשרי
צריך לשכנע אותנו להצביע כי להצביע זה קל, אבל להשפיע זה בלתי אפשרי. אנחנו יודעים זאת, חשים בכך ולכן חבל לנו להטריח את עצמנו בשביל כלום. הרכנו ראש, קיבלנו על עצמנו את הגזירה, השלמנו עמה וזהו. הדבר היחיד שגדולי האומה יודעים לעשות כדי להתמודד עם המצב הוא לנסות לפתות אותנו להצביע. אחוזי הצבעה גבוהים זה אינטרס שלהם כיוון שזה מספק תדמית של דמוקרטיה במיטבה.
אבל פתרון לאימפוטנציה של הדמוקרטיה, שלא לדבר על הכרה רשמית בבעיה - אין. ובכן, מה שורש הבעיה? מישהו יודע? לא! אנחנו עדר של גלמים המרכינים ראש, משלימים עם חוסר האונים שלנו, וממשיכים עם מה שיש. כך נראית האנושות עם כל גאוני פרסי הנובל בתקופתנו.
לא נורא, בשביל זה אני פה. אומר לכם מה חסר. זה לא אומר שתבינו, אין סיכוי שתבינו. כבר דיברנו על כך ב
פלא העשירי: אתם לא יודעים, לא יודעים שלא יודעים, אבל זה לא מספיק לכם אז אתם מתעקשים בתוקף על זכותכם הלגיטימית להמשיך לא לדעת. להסביר אני יכול, להכריח אתכם להבין - זה מוגזם.
השפעת הדמוקרטיה על תרבות השלטון - אפס
הדמוקרטיה אימפוטנטית משום שלאזרח אין שום אפשרות להשפיע על תרבות השלטון! הדמוקרטיה מאפשרת לו לבחור (באופן עדרי) את המושחת החביב עליו, אבל אם תרבות השלטון היא תרבות של שחיתות, כל מי שיבחר יטבע בה. "יש עטין", "משהו ישן ממשיך", הכל אותה אשפה רקובה ומושחתת. לשנות תרבות זה כמו לנסות לעצור רכבת דוהרת. כדי לשנות תרבות צריך קודם להבין אותה.
אין דבר כזה בתקופתנו. איש בכלל אינו מודע למושג. הכלים הקיימים לניהול חברה מסמאים אותנו, מעוורים ומסתירים מאיתנו את הצורך לחקור את התרבות. החוק, הדמוקרטיה והכלכלה משרים אשליה כה חזקה של תקינות, שאף גולם אינו מצליח להעלות על דעתו פעם אחת לבדוק גם את התרבות.
העדר אינו יודע שהוא עדר ומתעקש על זכותו העדרית לרוץ קדימה בעיניים עצומות בהתאם להרגל הנעים והחמים. הייתי ואמשיך להיות האדם היחיד המעוניין להעלות את נושא תרבות השלטון לתודעה. לכם אין זמן לתמהונים, אתם ממהרים קדימה. אז רוצו, אולי תגיעו, אבל לאן?...
