כמה צינית יכולה להיות הפוליטיקה! מתברר שאין גבול לציניות, לאיוולת, לשקר, לרטוריקה ריקה מתוכן של הפוליטיקאים. מותר להתנגד, להסכים, להימנע בכל החלטה ובלבד שיש בך היושרה לעמוד מול הציבור לדבר עמו בגובה העיניים, ללא שקרים וספינים מבית היוצר של קופירייטרים כישרוניים.
שחרור המחבלים האחרון מכאיב מאוד, במיוחד למשפחות השכולות שנפגעו על-ידי אותן נבלות ששוחררו. מי שיחפש את הצדק במהלך הזה, לא ימצא אותו. אין צדק כי החיים אינם שחור-לבן. מלחמות, להבדיל, מפילות קורבנות רבים מאוד אך לא רבים הם אלה אשר שואלים האם ניתן היה למנוע את המלחמה, האם ניתן היה לחסוך את שפיכות הדמים? הטרמינולוגיה שבה משתמשים דוגמת מלחמת אין-ברירה, מלחמה שנכפתה עלינו, וכד', כל אלה הם כיסוי לכישלון של המדינאים למנוע את הטרגדיות הללו. משחר ההיסטוריה ועד היום, וככל הנראה גם בעתיד, מלחמות תפרוצנה, קורבנות ייפלו ומשפחות יוותרו אומללות לכל ימי חייהן. אחרים יאמרו שזהו הכרח בל-יגונה.
יושרה ויושר
קברניטים מחליטים על מלחמה ושלום. כך היה וכך יהיה גם בעתיד. הממשלה בישראל אחראית וסוברנית להחליט על הצעדים שיש לנקוט כדי להגיע למניעת עוד מלחמה. הממשלה נושאת האחריות קולקטיבית, קרי כל שרי הממשלה נושאים באחריות מלאה על החלטות גורליות, בין אם הם הצביעו בעד או נגד. ברגע קבלת ההחלטה כל השרים מחויבים ונושאים באחריות, כאמור. מי שאינו רוצה לשאת באחריות על החלטות "שגויות" או מי שסבור ששחרור מחבלים עם יד על הידיים זהו מעשה בלתי מוסרי, עליו להגיש באותו היום את התפטרותו מן הממשלה. כך נוהגים אנשים הגונים, בעלי יושרה ויושר אינטלקטואלי. בדיוק הפוך מכך פועלים אנשי הבית היהודי: הם מגדפים, מגנים, משתתפים בהפגנות נגד הממשלה שבה הם מכהנים, ועוד נותרים במקומם. זו בושה וחרפה לדמוקרטיה הישראלית. ראוי היה שבנט ואריאל, שני השרים של הבית היהודי, יגישו מיד את התפטרותם מן הממשלה כמחאה על המעשה הבלתי מוסרי שלה לשחרר מחבלים. הם לא עשו זאת, לא עתה וגם לא כאשר הממשלה קיבלה את ההחלטה לשחרר מחבלים בארבע פעימות. למה בדיוק חיכו האח בנט ו
אורי אריאל ונושא הכלים שלהם,
איילת שקד? הם באמת סברו שנתניהו יחזור בו מהתחייבותו בהסכם שהושג בין ישראל-הפלשתינים-ארה"ב? אפילו ילד מבין שמצב כזה הוא בלתי אפשרי. אך לבנט וחבריו נוח מאוד לזעוק ולצעוק כדי לזכות בעוד כמה קולות בקרב הציבור. זו כל המטרה ואין בלתה.
חיצי הביקורת של הבית היהודי הופנו כנגד שרת המשפטים,
ציפי לבני. זהו מעשה נלעג ובלתי מוסרי בעליל. ציפי לפני מוציאה לפועל את מדינות הממשלה שבה שני השרים של הבית היהודי מכהנים. מי שאשם, אם כבר, זו ממשלת ישראל, כולל שני שרי הבית היהודי. למשמע הטיעונים של חברי הבית היהודי והביקורת שהם משמיעים, הגועל עולה על גדותיו. הרי הם אלה אשר הסכימו שבנייה בשטחים זו אלטרנטיבה טובה יותר מאשר שחרור מחבלים. תשאלו את נתניהו ותיווכחו שכך הדברים.
אלא שקשה מאוד לשווק את האלטרנטיבה הזו מבחינה ציבורית, לכן פותחים במתקפה, מלעיטים ומשסים באחרים כדי להרחיק את האש מעליהם. זהו מעשה של מוגי לב, של ציניקנים, המוכנים למכור כל ערך בעבור האידיאולוגיה שלהם, ובמרכזה הבנייה בשטחים. אז צועקים יום-יומיים נגד השחרור של רוצחים שפלים, ברם הבנייה בשטחים תימשך. ממש בחירה מוסרית מאוד!
בנט מתגלה במלוא מערומיו כפוליטיקאי. ההבטחה הגדולה של הבחירות הולכת ודועכת, חנו סר ופניו האמתיות מתגלות לעיני כול. בדיוק כפי ש"אחיו" לדרך, שר האוצר המהולל, נדחק על-ידי הציבור אל קרן זווית, כך גם בנט. מי שמשקיע בסלבס ליום אחד, יפי תואר או רדיקלים המוכנים לספק את "האופיום" להמונים, דינו שיפסיד או יתאכזב. יחד עם זאת, במציאות הישראלית אין לדעת מה ההפתעות הממתינות בפינה. בנט וחבריו, לפיד וחברותו, עוד עלולים/עשויים שוב להפתיע בפעם הבאה. הציבור הישראלי מהווה חידה בלתי מפוענחת, כך שלהתנבא מה הוא יעשה לגבי הפוליטיקאים שהוזכרו לעיל, זו ממש טיפשות לשמה.