מאבק מבטן ומלידה

מַאֲבָק מִבֶּטֶן וִּמּלֵידָה מַאֲבָק הַשָׁנִים הוּא מִבֶּטֶן וּמִלֵּידָה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן לְיַעֲקֹב מְשִׂמָּה כְּבֵדָה נָתַן כִּוּוּן וְרָכַש אִמּוּן וְזָכָה לִתְהוּדָה הֵחֵל בְּפִגּוּר וְסִיֵּם רִאשׁוֹן בַעֲבוֹדָה יָצָא בּוֹדֶד וְחָזַר עִם כּבֻדָּה וְזֹאת לִתְעוֹדָה וְזֹאת לִתְעוֹדָה לְאוֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת יֵאָמֵר מַתְחִיל בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל וּבְנוֹבֶל גּוֹמֵר פרס נובל לוֹחֵם וְחוֹלֵם וְעַל בִּטְחוֹנוֹ לֹא מְהַמֵּר וְדוֹר לְדוֹר יַבִּיעַ אֹמֶר וְזֹאת יְשַׁמֵּר מוֹדֶה וְעוֹזֵב בָּזֹאת מְכַפֵּר וְזֹאת סַפֵּר נְסַפֵּר

מותו וקבורתו של אברהם ותולדות יצחק

ויגוע וימת אברהם ...ויאסף אל עמו (חיי שרה כה/ח,ט). אברהם במותו נתן את האות , שאין להגזים בתשבחות על הנפטר יהא חשוב אשר יהא : די כפי שנאמר על אברהם ויגוע וימת אברהם ובהמשך הדבר עוד יחזור על עצמו, כשתתואר מיתת יצחק יאמר: ויגוע וימת יצחק ויאסף אל עמיו (וישלח לה/כט) ועל מות יעקב יאמר: ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו.(ויחי נ/א) גם על מות יוסף נאמר: וַיַּמֹת יוֹסֵף וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם (כיון שאין קוברים ראש שבט בישראל בארץ נכר, נחנט כדי שיובא להיקבר בארץ). גם בהמשך, התורה, ממעטת בתאור דרמטי של הנפטרים, שהיו מנהיגי הדור ומקובלים על הקב"ה. כולל משה ואהרן ומרים . בפרשת חיי שרה נאמר כי קבורת אברהם נעשתה על-ידי בניו יצחק וישמעאל שקברוהו על יד אשתו שרה במערת המכפלה. לכאורה מוזר הדבר שמזכירים את הבן הצעיר לפני הבכור. כלומר במקום לומר ישמעאל ויצחק , הוקדם שמו של יצחק על פני ישמעאל, בכך בקשה התורה ללמד אותנו כי היא מתרכזת בישראל שעומד להיוולד ליצחק. ועל כן הכתוב אומר: ואלה תולדות יצחק בן אברהם (כה/יט) ושם ישמעאל לא נזכר שוב. ההפרדות מישמעאל הייתה סופית כאשר נאמר: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם (הכונה בין היתר לישמעאל ולצאצאיו) נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם (חיי שרה כה/ו). המקום אליו שְׁלָחַם נזכר במותו של ישמעאל שם נאמר: וישכנו מחוילה עד שׁוּר אשר על פני מצרים , בואכה אשורה. (חיי שרה כה/יח) הלא זה במדבר בחבל ארץ מדברי הגובל במצרים ובאשור (עירק של ימינו) זו היא ערב הסעודית דהיום, שם גם נולד יוצר דת האיסלאם והדת עצמה. אפשר לומר כי מכאן ואילך יסופר יותר על מי הוליד יצחק ולא על תולדות יצחק. כשם שקראנו שיצחק קדם בפי אברהם על ישמעאל כך נוכח שיעקב הצעיר יזכר קודם לאחיו הבכור עשו .

אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב

שואלים רבותינו ז"ל מה היה צורך שהכתוב יחזור ויזכיר לנו ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.(כה/יט) הלוא זה כבר נאמר ונדוש בפרשת וירא על יצחק ועל אברהם אביו, אלא שכאן רצה הכתוב לחזור ולספר את תולדות עם ישראל , שאברהם אב המון גויים, אבל הוא גם אבי יצחק שהוליד את יעקב וגו', כמי שאומר, ואלה תולדות עם ישראל אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב ויעקוב הוליד את השבטים והשבטים הם עם ישראל . על אברהם נאמר: כי הוא אב המון גויים ,כי הרי הוא הוליד את ישמעאל בן הגר ואת יצחק בן שרה ויצחק הוליד את עשו ויעקב. מכאן עולה כי מישמעאל ועשו נתפלגו כל העמים בעולם ואילו מיצחק שהוליד את יעקב קם והיה עם אחד ויחיד עם ישראל. כאשר קוראים את תולדות יצחק פרט לצו "לֵךְ לְךָ" שאמר הקב"ה לאברהם , כל היתר חוזר אצל יצחק כמו אצל אברהם שלקח לו אשה עקרה כמו שרה והוליד ממנה שני בנים עשו הבכור ויעקב הצעיר ממנו כפי שהדבר היה אצל אברהם, שהוליד את ישמעאל הבכור ואת יצחק הצעיר ממנו. אנו רואים עוד דמיון, אברהם עובר לגור במצרים ויצחק עובר לגור בארץ פלשתים בגרר, שרה נלקחה מאברהם על-ידי אבימלך וגם על-ידי פרעה וגם רבקה נלקחה על-ידי אבימלך מיצחק.אברהם אמר כי שרה אחותו ויצחק אמר כי רבקה אחותו. שרה ורבקה לא נטמאו על-ידי חוטפיהם כי הקב"ה עתיד לקרוא לישראל : עם קדוש הוא לה' . הנה כי כן האימהות בתולדות עם ישראל מלאו תפקיד חשוב בהתהוותו של עם ישראל. שרה הלכה עם אברהם וְשָׂכְכָה עליו כִּשְׁמָהּ יסבה , וכשמה שרה הייתה בעלת שררה. שרה הייתה עקרה ורבקה בן בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי.(כה/ב) הייתה עקרה . ולמרות שרבקה הייתה צדקת הקב"ה נעתר לתפלת יצחק שיפתח רחמה אלהים ולא לתפלת רבקה רש"י מנמק זאת בכך: שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע.(דברי רש"י) יחד עם זה הוא אומר לשבחה כך בהתיחסו לכתוב: בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי.(יט/כ), ואומר על זה: וכי עדין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? אלא להגיד שבחה שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם . מכאן ואילך מתחילה המאבק (בין ישראל לעמים) מבטן ומלידה. כאן המקום להתיחס לשם המקום פדן ארם. גם רש'י מצא מקום להבהיר,שיש שני ארם היו: ארם נהרים וארם צובא .והרי קהילתנו דבקה בשם ארם צובא (אר"ץ) המיוחסת לעיר חלב שבסוריה, ללמדך כי אבי אֻמָּתֶנוּ מארם נהרים ושימור התורה בנוסח כפי שנתנה למשה מסיני נשמר בארם צובא כספר הנקרא כתר ארם צובא.

דמותו של יצחק לא כדמות אברהם ויעקב

בעוד אברהם נראה כפי שתואר עד כה: מביא ומאמין בלתי מתפשר, בעל יכולת עמידה בנסיונות קשים, מכניס אורחים, מגן על צדיקים לוחם מלחמת העשוקים ודוחה בצע ,איש מעשי ויודע מקח וממכר איש שופע אהבה ונותן כבוד לעם הארץ אוהב ושומר על שלום בית, יצחק לעומתו בעל דמות חִוֶּרֶת ושקטה. הוא מובל ולא מוביל והשיא של תכונה זו קבלה ביטוי בעקדה. ואכן חיזוק לדעה זו ניתן למצוא בתיאור חיי שלושת האבות . כי הרי תולדות אברהם אבינו הראשון, השתרעו על שלוש פרשות לך לך , וירא, וחיי שרה , ותולדות יעקב אבינו השלישי שעל שמו נקרא עמנו השתרעו על שבע פרשות , החל מ-ויצא עד ויחי ואילו תולדות יצחק הצטמצמו בפרשת אחת תולדות . למעשה כפי שכבר נאמר קודם לכן, יש הקבלה בים אברהם ליצחק , בעניין רבקה ואבימלך, ובריב רועי אבימלך עם רועי יצחק על הבארות. גם בפרשה זו הסיפור מתחיל בהולדת יעקב ועשו בעיקר. למעשה יצחק מהוה מעין דמות מעבר כבן אברהם ואבי יעקב. לכאורה תולדות יצחק מספרים על ראשית המאבק בין יעקב לבין עשו , בעוד בין ישמעאל ויצחק המאבק נוהל על-ידי שרה ויצחק נשאר פסיבי . ומיד בפרשת יצחק, יש מעט מאד על מהלכיו ומעשיו ותרומתו , מיד מתחיל הכתוב לעסוק במעלליו של יעקב בסיוע אמו רבקה , ויציאתו לְאֶרֶץ אִמּוֹ פַּדָּן אָרָם . היציאה או הבריחה מן הארץ עתידה ליצור עובדה שאבותיו מוֹלִידָיו של עם ישראל נולדים כמעט כולם מחוץ לארץ כנען-היא ארץ ישראל (בלשון ימינו אינם צברים). כשם שעתידים אנו להיווכח כי גם התורה ניתנה במדבר ולא בארץ האבות. כמובן שלבורחים מן הארץ או ליורדים ממנה, תמיד יש להם הסבר, לא שכל הסבר שינתן לא נותן צידוק לכך. הפעם יציאת יעקב הייתה מעין בריחה מפני עשו מפחד נקמתו על מה שעולל לו. קנה ממנו את הבכורה בנזיד עדשים-כמעט ללא תמורה גם לקח בערמה את הברכה המיועדת לעשו בסיוע אמו רבקה. אלא שירידת יעקב ובניו מן הארץ שעתידה להיות גורלית באה לתת ביטוי לדברי הקב"ה לאברהם: יָדֹעַ תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ונו אותם ארבע מאות שנה.(לך לך טו/יג)

יעקב ועשו שני לְאֻמִּים

יתכן והיה צריך לקרוא לפרשת השבוע: ואלה תולדות יעקב ועשו, שלמעשה מדובר בה על שני האחים התאומים, המכונים "שְׁנֵי לְאֻמִּים". הדבר הראשון הבולט בתאור זה, הוא המאבק בין הַשְׁנָיִם בעודם בקרבה של אמם: ויתרוצצו הבנים בקרבה.(כה/כב) כאמור מדובר בִּשְׁנֵי לְאֻמִּים אשר זה מזה יפרדו: ורב (עשו) יַעֲבֹד צעיר (יעקב). היות עשו אדמוני נותן לרש"י לפרשנוות: סימן הוא שיהא שופך דמים ומוסיף עוד: סימן שאין עֵשָׂו מספיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ, עד שזה (יעקב) עומד ונוטלה הימנו. משגדלו הנערים, זה (יעקב) פרש לבתי מדרשות וזה (עשו) לעבודה זרה. והנביא מלאכי מבטא זאת בְּאָמְרוֹ: הֶמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס ...וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֵינָה ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל. וגם נכון כי יעקב תם יושב אהלים,בְּאָהֳלָה של תורה, אך יודע להשיב מלחמה שערה, ושלם ישלם לשופכי דמים וּלְשַׁלְחַם לארץ אדום ולארץ קדם עד שור אשר על פני מצרים. כי הם בחרו בדמים ויעקב בחיים. לְפִיכַךְ נָרִים קוֹל וְנֹאמַר אֶת אֲשֶׁר בַּכְּתוּבִים נֶאֱמַר וַאֲלֵיהֶם יְדֻבַּר אַנְשֵׁי דָּמִים יִשְׁמָעֵאלִים הֵם אוֹ אֱדוּמִים שֶׁלֹא חָסוּ עַל חַפִּים וְלִבָּם נָטוּל רַחֲמִים כְּיוֹשְבֵי אָהֳלֵי קֶדָר הָאֵל בְּקִרְבָּם לֹא דָּר עוֹד יִפְרְעוּ חוֹבָם זֶה אֲשֶׁר קָרְבָנָם נָדַר בַּל יִשְׂמַח וְיַעֲלוֹז רָשָׁע בֶּן עַוְלָה וְיִתְהַדַּר עוֹד כַּרְמוֹ יִקְמוֹל וְכֶרֶם קָרְבָּנוֹ יְהִי סְמָדָר שֶׁיֵּדַע יִשְׁמַעְאֵלִי אוֹ אֱדוֹמִי שֶׁשָׁפַךְ דָּם אף שחָּצָא לְחָפְשִׁי הוּא לֹא יֵצֵא נָקִי חִנָּם