בימים אלה נוצר מצב המוליד שאלה נוקבת לגבי אופיו וטיבו של החלילן שלנו מקיסריה קרי, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מדובר בנושא ליבת קיומנו שהוא רגיש ממדרגה עליונה. העליונות הזאת נקבעת ומושפעת על-פי מידת אמינותו של ראש ממשלה, האיש היושב בקצה הפירמידה. המציאות חוזרת ומעידה שמחמת קהות חושיו ספק אם בכוחו להבחין בין דמיונו הפורה לבין מציאות עגומה שהוא נתן ונותן יד ליצירתה, עד שנוסף לה גוון שקרי שחייב להטריד אותנו. הגיעה שעה להפשיט את נתניהו ערום ועריה לפחות בנושא אחד המטלטל את כולנו חודשים רבים והוא שחרור הרוצחים העמלקים מבתי הכלא שלנו. נזקיה הבלתי-נסלחים של החלטה אומללה זו ברורים, מושחזים ופוצעים רוחם ונפשם של רבים, בני משפחות שכולות ונפגעות, מהם אלפים רבים פליטי מוות של רוצחיהם, בהם מאות נושאי צלקות זוועתיות לכל חייהם. מעיכת כל הנפגעים האלה ברגלו הגסה פוגעת גם בנו, סתם אזרחים של המדינה הזאת שאיננו קולטים בשכלנו המוגבל איך וכיצד התגלגלנו בארצנו ובעולם למעמד הנמוך הזה של אי-כבוד שאין אולי נמוך ממנו. חיבור פרטים שונים מעלה תמונה קשה לעיכול. עובדה ומשקלה כהר בזלת מועכת, שעניין לנו עם מערכת שלטונית המרמה את עצמה בוקר וערב, ובעקבות מעשה רמייה מתמשך זה, מוליכה שולל את כולנו הנוהים אחריה כאותם עכברושים שהילכו וצייצו בעקבותיו של החלילן הקסום מהמלין שבגרמניה עד שטבעו בנהר. ולמי מאלה אנחנו דמינו? הרי לא קיבלנו מההמלינים שלנו ברמאללה בירתם דבר, פרט לדרישות חדשות לבקרים שהדעת אינה סובלת, כך מסתבר. אפילו לא הסכמה מצדם שבמקביל לשחרור הרוצחים נוכל אנחנו להמריא במעשה בנייה, כפי שחזר והדגיש בגאוות-הישג ראש הממשלה פעם אחרי פעם לשבר את אוזננו העיקשת. לא אמת סיפרו לנו קברניטי האומה, אלא באו והלעיטו אותנו בבלופים ילדותיים המעידים עליהם ועל סיכלותם לא פחות משמעידים על טיבנו.