הזניה של הזנות

שימוש במיתוסים, סטיגמות לא מבוססות והאשמת הקורבן הביאו לאורך ההיסטוריה להתמודדות מוטעית ואף מסוכנת עם נושא מחלות המין. לצערנו, כזה הוא גם המקרה של פרסום רשימתו של ראובן לייב באתר זה [ראה משמאל] העוסקת בעלייה המדאיגה במחלות המין, אשר לתפיסתו של הכותב הינה תוצאה של שגשוג הזנות. בכותרת מציין (27.10.13) לייב כי "הזנות היא, עדיין, המקור הדומיננטי לתחלואה בארץ". ברשימה רצופה אי-דיוקים, לייב נשען על שורה של מיתוסים עתיקים ביחס לזנות ולנשים המעורבות בה כדי לצדד במדיניות של מיסוד הזנות והסדרתה. ללא כל ביסוס אמפירי ממהר לייב לקשור באופן בלעדי את העלייה במחלות המין עם העובדה כי הזנות בישראל משגשגת ואיננה מפוקחת. בנשימה אחת הוא מציג את הגברים שמשתמשים בזונות כמי שזקוקים - ממש כך, זקוקים לשירותי זנות. על-פי נתוני משרד הבריאות, קיימים גורמי סיכון רבים להדבקה במחלות מין, כולל ארץ מוצא אנדמית, שימוש בסמים ועוד. התנהגות מינית מסוכנת ובייחוד אי-שימוש בקונדום, באים פעמים רבות כדרישה מצד לקוחות - אותם לקוחות אשר חסרים בדרך כלל במשוואה של הדיון בנושא הזנות ומחלות המין. בידו של הכותב החירות להאיר את ההיבטים של הנושא אותם הוא מבקש לקדם. מדבריו ברור כל כך כי הכותב מבקש לקדם את מיסוד הזנות, לטובתם של גברים שמשתמשים בה וללא כל התייחסות לבריאותן, לכבודן של נשים בזנות או לרווחתן הנפשית והחברתית. לצערנו, לייב בחר לא לציין את העובדה כי המבנה האנטומי של גברים ונשים מכתיב מציאות בה נשים נדבקות במחלות מין בקלות רבה מגברים וכי במגע מיני הטרו-סקסואלי, הסכנה כי דווקא הגבר הוא זה שיעביר את מחולל הזיהומים במין לאישה הינה גבוהה יותר. ברשימתו למעשה מעמיק לייב את הסטיגמטיזציה ביחס לנשים בזנות כמפיצות מחלות ואת הדמוניזציה כלפיהן. נשים שחוו פגיעות מיניות קשות בילדותן הכותב לא ציין עוד, כי גברים רבים שמשתמשים בזנות, מעדיפים לקיים יחסי מין לא מוגנים ומשלמים לנשים הלכודות בזנות כסף רב כדי שיסכימו לכך. כיוון שמדובר בנשים מוחלשות אשר קל מאוד לסחוט אותן, מתקיים מין לא מוגן וכך קורה כי האישה נדבקת במחלות מין אשר על-פי רוב אינן תסמיניות בנשים ועלולות עקב כך להסב סיבוכים בהיבטים של פריון האישה. סיבוכים שאינם פוגעים בבריאותו של הגבר. לייב מתאר שיחות שלו עם רופאים וסקסולוגים שהבטיחו לו עולם נטול זיהומים במין כאשר הזנות תהיה מפוקחת רפואית וממוסדת חוקית. לייב שכח לשוחח עם אנשי מקצוע מתחומי העבודה הסוציאלית, הרפואה ובריאות הציבור אשר עוסקים בטיפול ובשיקום נשים מזנות בהיבטים רפואיים, נפשיים וחברתיים במסגרת התוכנית הבין-משרדית לטיפול בנשים במעגל הזנות של ראש הממשלה, או במסגרת עמותות כגון מכון תודעה ועמותת עלם. אם היה פונה לייב, למשל, אל צוותי המרפאה הניידת לנשים בזנות בתל אביב, היה לומד כי הביוגרפיה של נשים בזנות כוללת פגיעות מיניות קשות בילדות, הזנחה, הפקרה והכשרה לזנות מבית. הוא היה מגלה כי מדובר בנשים במצוקה אשר יש להציע להן שיקום משמעותי ולשבור את מעגל הזנות אשר לוכד אותן דרך שיחזור ההתעללות המינית מהילדות באקטים מכאיבים ומשפילים המבוצעים על-ידי הגברים שמשתמשים בזנות.