קבוצה מאוד מסויימת ומוכרת של עיתונאים, פרשנים ו"אנשי רוח", יצאה בביקורת חריפה נגד ראשי מערכת אכיפת החוק, בעקבות הכרעת הדין במשפטו של ליברמן. קבוצה זו הצליחה להטמיע בדעת הקהל את דעתה על קדושת שלטון החוק ונציגיו כשלמות התבונה האנושית, כחכמה עילאית, וכדפוס התנהגותי ושלטוני מחייב ובלעדי שאין עליו עוררין.
אנשי קבוצה זו, שהשפעתם (שליטתם) דומיננטית בתקשורת, תקפו תמיד בחריפות כל מי שביקר את שלטונות החוק. ואולם, במקרה הנדון של פסיקת שלטון החוק לזכות את ליברמן הם הופכים את עורם וחושפים את צביעותם, ותוקפים את ראשי הפרקליטות! מדוע? התשובה ברורה לחלוטין. הם דרשו וציפו שליברמן יורשע. מאחר שזה לא קרה, הם היו בהלם ויצאו בזעם נגד היועץ המשפטי ולא נגד השופטים.
כשמערכת המשפט מבצעת את רצונם, היא זוכה לשבח והלל שלהם. כאשר מערכת המשפט פועלת בניגוד לדעתם, הם פוסלים אותו ומרשיעים אותו ותובעים להדיח ולפטר את היועץ המשפטי וינשטיין וכל הפרקליטות. בראש קבוצה זו של צבועים ומתחסדים ניצב כמובן
עיתון הארץ, במאמר המערכת בכותרת: "וינשטיין הביתה". שאר כל חסידי שלטון החוק תרמו במאמריהם ביטויי זעם, שנאה והסתה נגד אנשי אכיפת החוק, שלא פעלו לפי דעתם. זו האמת ואין בילתה.
לסיכום: השופטים ראויים למחמאות. היועץ המשפטי ראוי לביקורות, ואילו חסידי שלטון החוק המתחסדים הצבועים, ראוי שיסירו את המסכות מפניהם.