הניו-יורק טיימס כותב היום (12.11.13) במאמר המערכת כך: "נתניהו היסטרי והוא מחבל בהסכם עם אירן". זהו שיאה של מתקפה תקשורתית שמבצע נתניהו בכל כלי התקשורת בעולם, תחת הסיסמה: "ההסכם עם אירן הוא הסכם רע". כבר חודשים רבים שנתניהו וממשלתו מסבירים לעולם כולו שהחיוכים על פני האירנים הם הסוואה למהלך מתוזמן, מחושב ומתוחכם של הולכת שולל טקטית מצד שלטון האייתולות. "אל תאמינו להם". אם נתניהו עצמו באמת לא מאמין לאירנים ולסורים, הרי שחוסר האמון שלו נמצא בהתאמה לדבריו שנאמרו לפני פחות מחודשיים, באזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים. שם הכריז נתניהו: "פירוק סוריה מנשק כימי ועצירת הגרעין האירני ייבחנו רק במבחן התוצאה". השילוב של "אל תאמינו להם" עם "מבחן התוצאה", אמור להעיד על חוסר אמון של נתניהו ביכולת של הקהילה הבינלאומית להביא לחיסול האיום הבלתי-קונבנציונלי על מדינת ישראל, ועולה בקנה אחד עם החלטת הממשלה בראשותו למגן את 100% מאזרחי ישראל. הנה כי כן, מדיניות נתניהו עקבית ומיגון העורף עולה בקנה אחד עם המסר לקהילה הבינלאומית של "אל תאמינו להם". ההחלטה למגן את העורף היא עדיין, גם בימים אלה, המלצת הגורמים המקצועיים בצה"ל, כולל פיקוד העורף והשר להגנת העורף, גלעד ארדן, שהודה היום (12.11.13) בראיון אצל יעקב אילון בגל"צ: "הופתעתי כששמעתי אתמול בחדשות על המלצת מערכת הביטחון לבטל את המשך חלוקת הערכות".

השר הממונה על העורף הופתע, כי שר הביטחון, משה "בוגי" יעלון, עשה עסקה של "בלעדיות" עם הכתב ניר דבורי במקום לקיים התייעצות עם הגורמים המקצועיים ולהוציא "הודעה לעיתונות". החלטה חפוזה מלווה בהסכם בלעדיות עם כתב שמפתיע את כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל את השר האחראי על העורף, מלמדת בעיקר על חיפזון שנועד לשרת אינטרס "אחר" של שר הביטחון. עד כדי כך הייתה ההחלטה הזו נטולת חיבור למציאות, שהגורמים המקצועיים בצבא ובמיוחד בפיקוד העורף מיהרו להזהיר מפני "אופטימיות יתר", וציינו כי "ההחלטה תוביל לפגיעה בכשירות".

נדבר על עובדות:

• החלטת הממשלה למגן 100% מאזרחי ישראל לא בוצעה כי לא תוקצבה;

• 40% מאזרחי ישראל מחזיקים בידם הזמנה לקבל ערכה שלא קיימת;

• הממשלה "שינתה" תאריכי תפוגה של ערכות ויצרה מלאי פיקטיבי;

• מבקר המדינה נדרש לנושא פעמים רבות וכבר הזמין דיון דחוף בוועדת הכנסת;

• בג"צ חייב את המדינה לנמק את מעשיה/מחדליה בתוך 90 ימים;

• שר הביטחון הכריז בהפתעה ובניגוד לעמדת גורמי הביטחון על שינוי הערכות המודיעין;

• גורמי ביטחון לאחר הכרזת שר הביטחון: "אופטימיות יתר", "פגיעה בכשירות";

• השר להגנת העורף, גלעד ארדן, אצל יעקב אילון בגל"צ: "הופתעתי";

• ארה"ב מודיעה: סוריה עושה מאמצים להסתיר נשק כימי ואמצעי שיגור.

נדבר על הערכות מודיעיניות: כדי ללמוד על מנגנון התחזיות המודיעיניות של שר הביטחון יעלון, אפשר לחזור לאירועי טרום האינתיפאדה השנייה, בעת היותו סגן הרמטכ"ל, ולאחר שכבר כיהן כאלוף פיקוד המרכז וראש אמ"ן. בראיונות שהעניק לרון בן ישי (ידיעות אחרונות) ולאלכס פישמן (ידיעות אחרונות), בחודש יולי 2000 (חודשיים לפני פרוץ האינתיפאדה), אמר כך: "יש תחושה שאמנם יש פערים בין הצדדים, אבל יש אפשרות לגשר עליהם. אם תהיה התעקשות מן הצד הפלשתיני, אז מה שמחכה בקצה המנהרה זה משבר. זה לא אומר עימות אלים דווקא, כי לעימות אלים יש מחיר שהצד הפלשתיני מכיר אותו". מדבריו עולה בבירור, כי יעלון לא העריך שמדינת ישראל עומדת בפני אינתיפאדה אכזרית ורבת-שנים, המאיימת על החברה והכלכלה הישראלית - אותה אינתיפאדה שהוא עצמו כינה בדיעבד: "אחד האתגרים המורכבים ביותר מאז מלחמת העצמאות". כראש אמ"ן לשעבר, יעלון אמור להכיר את מודל "איפכא מסתברא". מסתבר שיעלון הפך את היוצרות ופיתח מודל משלו: "מסתברא איפכא".

תחקירי מודיעין שלאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה גילו כי צה"ל, שפעל ללא אמצעים מתאימים לפיזור הפרות סדר, גרם בשבועות הראשונים של העימות לקורבנות רבים בקרב הפלשתינים ולמעשה נכשל במילוי הנחיית הדרג המדיני להכיל את העימות ולמנוע את התרחבותו. "פעל ללא אמצעים מתאימים לפיזור הפרות סדר", והיעדרם של אמצעים אלה הוא תולדה ישירה של הערכת המצב שתוארה מפי סגן הרמטכ"ל דאז, הוא שר הביטחון דהיום. דפוס דומה ראינו עם אסון הכרמל. כל דיוני התקציב בין שרי הפנים והאוצר לדורותיהם, נותרו כמילים ריקות לנוכח מימדי האסון, והם שהביאו את ראש הממשלה בנימין נתניהו "לעשות גוגל" ולמצוא ספקים של "סופרטנקר". מחירו של מחדל מימון הכבאיות "כודרר" בין ראש הממשלה לשריו עד שנפל, בשיבה טובה, בין הכיסאות והותיר ערימה של 44 גופות. לכל המחדלים הללו יש מכנה משותף מובהק: "הערכות" משתנות בהתאם לצורך פוליטי ו/או כלכלי, והצורך הזה הוא פרטי ולא ציבורי. אף אחד לא מתייצב באומץ מול הציבור ואומר: "אין איום", משום שאף אחד לא רוצה "לככב" בוועדת החקירה הבאה. עסקת מחטף של "אייטם בלעדי", שנרקמת במחשכים ומאחורי גבם של יתר השרים ואנשי מערכות הביטחון, נרקחת במחטף בין שר הביטחון לכתב צבאי, היא לא סימן למדיניות, אלא, סימן מובהק להיעדרה, ולתרבות קבלת החלטות מסוכנת מאין כמוה. בנוסח הניו-יורק טיימס מהיום על נתניהו, אפשר לומר על שר הביטחון יעלון כי הוא היסטרי ומחבל בהגנת העורף. עד האסון הבא. הקמפיין של נתניהו, "אל תאמינו להם", עוד יהפוך להיות בומרנג פוליטי במקרה הטוב, או רשימת קורבנות חדשה במקרה הרע.