צו איסור פרסום נועד במקורו לסייע למשטרה בחקירת פשעים ועבֵרות שונות. הצו יוצא במטרה למנוע פגיעה בחקירה ושיבושה. אולם מה שהיה רלוונטי עד לפני חמש שנים הפך למיותר ומגוחך בימינו.
אנחנו חיים בעידן טכנולוגי מפותח המשתכלל תדיר. בעידן כזה, שבו הרשתות החברתיות שולטות והפייסבוק הפך לעיקר החיים; בעידן כזה שלכל אחד יש אייפון, טאבלט ואייפד; בעידן כזה שכל אחד מחובר ליישומון ווטסאפ - בעידן כזה אין כל ערך וטעם לאסור פרסום וּודאי שלא להוציא צו איסור פרסום.
בתקופתנו הכל פתוח, הכל פרוץ,
חופש הביטוי חוגג ואין גבולות, איש הישר בעיניו יפרסם. לכן להוציא צו איסור פרסום בדור כזה כמוהו כמעשה בת יענה: הטמנת ראש בחול. כך יוצא שבעוד שאמצעי התקשורת המסורתיים (רדיו וטלוויזיה) נמנעים מפרסום שמות החשודים ומצייתים לצווי איסור הפרסום, כל העם כבר שמע, קרא וצפה בחשודים במרשתת האינטרנט ויודע את כל הסיפור לפרטי פרטיו. וממש לא צריך את הבלוגר עמרי חיון לשם כך.
אתן דוגמה: נניח שהמשטרה מוציאה צו איסור פרסום על פרסום שמו של חשוד ברצח. התקשורת המסורתית מדווחת רק את מה שמותר לפי הצו, מצלילה את פניו של החשוד, מעוותת את קולו ואינה מפרסמת את שמו. ואז קרוב משפחתו של החשוד שזועם על המשטרה שחוקרת את קרובו - מפרסם מיצב (סטטוס) בפייסבוק או כותב על כך בבלוג שלו, ו... כמו אש בשדה קוצים הידיעה מתפשטת ותוך שעות כל העם יודע במי מדובר ואת כל פרטי החקירה. העם יודע, ובתקשורת ממשיכים להסתיר את פני החשוד. מגוחך או לא מגוחך?
כך קרה גם במקרה האסיר איקס. כל העולם ידע מזמן על הפרשה ורק בארץ הוטל צו איסור פרסום, שהופר במהרה מהסיבה הפשוטה שאי-אפשר למנוע מהישראלים מידע שכל העולם שותף לו, פשוט אי-אפשר.
ובמקרה דנן, כולם כבר יודעים מזמן באלו שני זמרים המדובר, כולם יודעים מיהו קרוב משפחתו של "הזמר המפורסם" שלגביו יש חשדות כבדים יותר, ואפילו אותו "זמר מפורסם" הגיב על הדברים בדף הפייסבוק שלו - ורק בתקשורת המסורתית "העלימו" מאתנו את המידע.
בכלל, המקרה הזה מוזר ביותר: במשך שלושה חודשים ביצעה המשטרה חקירה סמויה נגד שני הזמרים ואיש לא ידע מזה. ברגע שהחליטו שם במשטרה להוציא צו איסור פרסום - לפתע כל המדינה יודעת הכל לפרטי פרטים. וכל כך למה? פסיכולוגיה פשוטה: ברגע שאוסרים עליך לפרסם משהו אז מתעורר בך הדחף דווקא לפרסמו, להדליף מידע. כל עוד לא אסרו אז ברור שלא תדליף, מרגע שאסרו היצר גובר ויש הדלפה. אז במקום להוציא צו איסור פרסום שיופר עוד באותו יום, פשוט הַמשיכו בחקירה הסמויה שלכם בשקט ובהיחבא, וכשיהיה לכם מה לספר - ספרו לנו, לא עדיף?
סוף דבר
בעידן שאנו חיים בו כיום אין עוד טעם בצווי איסור פרסום. אין אפשרות לפקח על כל מיצב שמישהו מעלה בפייסבוק או על כל רשומה שמישהו מעלה בבלוג שלו. לכן עדיף שהמשטרה תעשה את שלה: תחקור בחשאי, תעצור, תוודא פרטים ותצליב פרטי מידע ובעיקר תדאג ששום מידע לא יודלף ממנה - ורק כשיהיה לה מה לספר ומה לדווח - שתספר ותדווח, אבל בבקשה, הַפסיקו להוציא צווי איסור פרסום מיותרים, לא יעילים ומגוחכים למדי.