ראשית אני מבקש להדגיש את התנגדותי הנחרצת לפעולות המבוצעות תחת הכותרת "תג מחיר", מכל סיבה שאני יכול להעלות על דעתי: מוסרית, חוקית, עקרונית, אפקטיבית ופרקטית, התג-מחיר הזה אינו תורם בשום קטגוריה הגיונית. הוא מזיק מכל בחינה; הוא לא מונע את הטרור הערבי; הוא עשוי להגביר אותו ונותן לטרור הערבי הרצחני כמעט מעמד שווה ערך, סיבה ותרוץ וכמעט לגיטימציה, וכמובן נשק פופוליסטי לשונאי ישראל על דרגותיהם מבית ומחוץ. כל זאת תוך פגיעה אנושה בלכידות ושלמות המחנה הלאומי במאבקו על דעת הקהל בארץ, גורם קריטי וקובע במדינה דמוקרטית, וחשוב וטוב שהיא כזאת. וכל זה כמובן תוך פגיעה בתדמית מפעל ההתיישבות.
מכאן לצד השני של המטבע, הצד של הכוחות האמורים לעצור, למנוע ולמגר את התופעה. בלתי ניתנת להבנה העובדה כי עד היום לא נתפסו והועמדו לדין המבצעים של הפעולות. גם שרות ביטחון כללי וגם המשטרה, מגנים בחריפות את התופעה פעם אחר פעם תוך אימוץ המותג טרור והפעם "הטרור היהודי". קשה לקבל את התייחסותם: ההקבלה והחומרה מצד אחד, כשמנגד אוזלת היד בלתי נתפסת, זאת גם אם מאחורי המבצעים לא עומד ארגון אלא התארגנות ספונטנית.
אני מבקש להעלות אפשרות שבמבט ראשון אולי נראית מרחיקת לכת לכאורה, אך בהסתכלות לאחור, מבחינתי בכאב, היא לגמרי אפשרית. היא כבר מומשה פעם ועוד אגיע לכך בהמשך. וזאת הכוונה ליצור מערכת של גינויים, הכללות והשוואה חסרת שחר בין טרור פלשתיני רצחני ללא הבחנה, ממוסד שיטתי ואידיאולוגי, טרור כמכשיר עיקרי לפתרון הסכסוך בשלבים עד לפתרון "הסופי" לבין כתובות נאצה, פוגעות ככל שיהיו, ואפילו שריפת דלת או שטיח, מעשים חמורים אך תוצאה של תסכול ומחאה פסולה שצריך לפעול בנחישות למניעתה, אך ללא השוואה חסרת שחר ובסיס לטרור ככלל וודאי לטרור הפלשתיני בפרט. נוצר הרושם שהניפוח, ההצהרות, ההשוואה המקוממת שאין לה כל יסוד מצד אחד ואוזלת היד של גורמי הביטחון מהצד השני הם שני צדדים של אותה מטבע שבה משתמשים גופים ביטחוניים וארגונים פוליטיים בעלי אוריינטציה מאוד מסוימת.
כבר היו דברים מעולם. כן, זה היה בימי אוסלו העליזים ב"מזרח התיכון החדש". פעילות כנגד ההתנגדות שהייתה ל
הסכם אוסלו בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה שחששה מהצפוי באזורנו המתחדש תדיר, ובגללה גייס השב"כ משתפי פעולה והחדיר סוכנים לתוך האוכלוסייה היהודית שהתנגדה למהלך. תפקידם היה לא רק לדווח, אלא ליצור יוזמות של פעילות פרובוקטיבית כדי לתעל את גורמי ההתנגדות לפעולות חריגות ולהציג את ההתנגדות לפשעי אוסלו כהתנגדות חתרנית לא נורמטיבית ולא דמוקרטית. אחד מבכירי סוכני המוסד המושתלים היה אבישי רביב שכינויו בשב"כ היה שמפניה, שיזם וביצע פעולות חריגות, כולל קשר עם
יגאל עמיר רוצח
יצחק רבין ז"ל. אחרי לחץ ציבורי מתמשך הובא רביב לדין על אי מניעת רצח רבין אך זוכה, זיכוי צפוי לאור המאגר האינפורמטיבי שהיה ברשותו, שעשוי היה לסבך את בכירי השב"כ שהוא היה שליחם.
אבל צריך אשם. אז נמצא התחליף הקלאסי - מרגלית הר שפי, בחורה שמכירה את יגאל עמיר וגרה בשומרון. היא בטח ידעה, ואכן נשפטה ונמצאה אשמה על אותה עבירה של אי מניעת הרצח, אותה אשמה שזוכה ממנה מפעילו של יגאל עמיר - סוכן השב"כ אבישי רביב. (לימים הודו ראשי השב"כ שההאשמה הייתה מופרכת), אך איש לא טרח לבטל את ההרשעה בדיעבד, וכמובן איש לא פיצה אותה על הפגיעה.
אין ספק כי השתלת הסוכנים ופעילותם לא הייתה מודיעין בלבד. בפועל חלקם עסקו בהשחרת המאבק הלגיטימי והדמוקרטי. עד היום לא נבחנה ציבורית תרומתה של השיטה, ביצועיה והשפעתה על הרצח הנתעב של יצחק רבין ז"ל על-ידי הרוצח שהיה מוכר לשב"כ, ועמית לסוכן הפרובוקאטור אבישי רביב, רצח שמפרנס זה שנים את השמאל על פלגיו וממלא מצבורי שנאה ברמות שונות תוך הטלת אשם קולקטיבי על ציבור שלם, ציבור שאיננו זקוק לסנגורים. התנהגותו באוסלו, בגוש קטיף וביהודה ושומרון ביום יום וגם בימים היותר קשים היו יותר מסבירים במשטר דמוקרטי בכל פרמטר אנושי, התנהלותי, מוסרי, אזרחי ודמוקרטי, ודאי ביחס הפוך לתוצאות הרות האסון: אלפי הרוגים ופצועים פגיעה ברכוש ושיבוש חייהם ובטחונם של מיליוני אזרחים, נשים גברים וטף כתוצאה מתרגילי הנפל מקדמי "השלום".
יש אומרים שידוע לשב"כ מי הם מבצעי תג המחיר, אך בחשיפתם והעמדתם לדין יחשפו בהכרח את מקורות המידע, דהינו את הסוכנים השתולים. אך לשם מה הם שם? האם אין הנזק בתג המחיר שווה את הנזק בגילוי המקורות שהושתלו? הרי צריך לחסל את הפגע, את הסכנה המאיימת, את הטרור היהודי! למה זה לא נעשה? כי יש חוסר פרופורציה בין הערכת הנזק והמשקל האמיתי של תג המחיר לבין ההצהרות הבומבסטיות והדאגה המזויפת המוקרנת לתקשורת, והתקשורת כדרכה מכפילה ומשלשת. זה מעיד לכאורה על המערכת הביטחונית החוזרת לשנות התשעים. ויש האומרים שכלל לא הפסיקה לתת יד להשחרת הציבור הנאבק על הארץ, והפעם בהמצאות תג המחיר במינון כזה או אחר.