לאט-לאט, אבל באופן עקבי וחד-משמעי, מתקדם חזונו המבעית של הסופר ג'ורג' אורוול, כפי שחזה הוא אותו בספרו
"1984", והופך למציאות מוכחת, קיימת ובועטת, מעשה של יום ביומו. כוונת הדברים הינה לכך, כי השלטון הריכוזי, קרי, הממשל - ואין כל חשיבות לכך אם מדובר בממשלה, בעירייה או בכל גוף שלטוני אחר - עושה כרצונו בכל הקשור לפגיעה בזכויות הפרט, ואין פוצה פה ומצפצף.
אחת מזכויות היסוד ש
"קודשו" בפסיקת בית המשפט העליון והועלו למדרגה של זכות יסוד, על-אף שאין זכות זו מעוגנת בחוק דווקני כלשהו, הינה הזכות לשמיעת טענותיו של האחר ולבירור התנגדותו, לשינוי מצב דברים, העלול לפגוע בזכויותיו, ברווחת חייו או כל פגיעה נטענת אחרת שלו, בעקבות שינוי מצב הדברים הצפוי. זכות זו מוכרת בפסיקה בשם הזכות לטענת ה
"אידך גיסא" או זכות הטיעון או זכות השימוע, קודם שמשנה הרשות את מצבו של מי שזכאי להשמיע טענותיו, בגין שינוי שכזה.
חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, עיגן את זכות הטיעון בהוראת סעיף 100 לחוק זה, שקבע את עיקרון ההתנגדות, קודם לקבלת תוכנית מתאר מחוזית או מקומית או תוכנית מפורטת שהופקדו, כאשר לעניין זה קובע סעיף זה דברים, בזו הלשון:
-
"100. כל מעוניין בקרקע, בבנין או בכל פרט תכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על-ידי תוכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תוכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש התנגדות להן, וכן רשאים להגיש התנגדות להן -
(1) ועדה מקומית, או מהנדס ועדה מקומית, שמרחב התכנון שלה כלול בתחום התוכנית או גובל אותו;
(2) רשות מקומית, לרבות ועד מקומי כאמור בסעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות, שאזור שיפוטה כלול בתחום התוכנית או גובל אותו;
(3) גוף ציבורי או מקצועי שאושר לכך בדרך כלל על-ידי שר הפנים בצו ברשומות ושיש לו ענין ציבורי בתוכנית;
(4) כל משרד ממשרדי הממשלה;
(5) מתכנן המחוז - לתוכנית שבסמכות הוועדה המקומית כאמור בסעיף 61א".
אתמול אישרה ועדת הפנים את תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה, לפיו למרות העובדה שמוסד תכנון לא ייתן היתר מכוח תוכנית שהופקדה לאחר חודש ינואר 1996,
אלא אם כן אושרה למקרקעין שלגביהם מבוקש ההיתר, תוכנית הקובעת הוראות בעניינים שונים, המפורטים בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, הרי לגבי עבודה ושימוש בקרקע, אשר לדעת מוסד התכנון, אופיים אינו דורש את קיום כל ההוראות שבסעיף זה, רשאי מוסד התכנון לתת היתר אף אם לא כללה התוכנית את ההוראות שבעניינים השונים הנדרשים והמפורטים, לצורך כך, בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה.
תיקון מס' 101 - שפורסם כהצעת חוק מטעם הממשלה - מציע כי ניתן יהיה לתת היתר למתקן שידור אלחוטי, לקו או למתקן מים, למתקן מדידה או ניטור או לקו או למתקן תשתית מסוגים אחרים שקבע שר הפנים, שנקבעו בתוכנית מתאר ארצית או שנקבעו בתוכנית מתאר ארצית שאושרה לאחר תחילתו של החוק המוצע, הקובעות כי ניתן להוציא מכוחן היתרי בנייה ובלבד שההיתר כאמור תואם את הייעוד שנקבע בתוכנית ואת השטח הכולל המותר לבנייה לפיה.
במצב הדברים החוקי הקיים כיום, ניתן למנוע הקמת מתקן שידור אלחוטי, קו או מתקן מים, מתקן מדידה או ניטור או לקו או למתקן תשתית מסוגים אחרים שקבע שר הפנים, על-ידי הגשת התנגדות, בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה. האירוע המוכר ביותר, בהקשר ובהדבק דברים זה, הוא התוכנית שהוגשה למועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר הקמת מתקן קליטה לגז טבעי מאגר תמר בסמיכות לחופי חדרה.
המבנה, שהיה אמור להיות מוקם באזור - בשטחו של קיבוץ מעין צבי - היה אמור להפחית לחץ, לנקות ולהזרים את הגז לתחנות הכוח של חברת החשמל, עד אמצעיתה של שנת 2012. התנגדותם של ארגוני סביבה וחברה, שהגישו שורה של התנגדויות להקמת מתקן הקליטה, מנעה את הקמת מתקן הקליטה ואת מימוש תוכניות הפיתוח של המאגר. כתוצאה מכך, הופסקה הזרמת הגז ממצרים לישראל וחברת החשמל החלה להפעיל את תחנות הכוח שלה, באמצעות סולר, שהינו יקר יותר מן הגז המצרי.
הועלו טענות כבדות נגד מתנגדי התוכנית - כפי שמפרט היום העיתונאי ליאור גוטמן, ב
"כלכליסט" - לפיהן גרמו ארגוני סביבה וחברה אלה, לחיבור מאגר אשדוד, באיחור של עשרה חודשים וכי המשק
"בזבז" 15 מיליארד שקלים ואף תעריף החשמל זינק מאוגוסט 2011 ועד היום, ביותר מ-32%, כדי לפצות את חברת החשמל על רכישת סולר יקר, במקום הגז המצרי, שלא סופק.
בהצעת החוק נכתב עוד, כי מטרת התוספת המוצעת לאפשר הוצאת היתרי בנייה למתקנים המנויים בסעיף 145, אם מדובר בתוכנית מתאר מחוזית או בתוכנית מתאר ארצית, שקבעו, כי יהיה ניתן להוציא היתרים מכוחן ובהתקיים שאר התנאים המנויים בסעיף. את הצידוק לשלילת הזכות -
בפועל ולמעשה - מהציבור, מלהתנגד לבניית ולהתקנת מתקנים אלה, מנמקת הצעת החוק בכך שמדובר במתקנים המשרתים תשתיות חשובות ובתוכניות שהדיון התכנוני שבהן התקיים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, ולכן הכלל בדבר רמת הפירוט הגבוהה בתוכנית הנדרשת, כיום, לפי חוק התכנון והבנייה, לצורך הוצאת היתר, לא יחול במקרים שמצאה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שאפשר לחרוג ממנו, וקבעה במסגרת תוכנית המתאר הארצית או המחוזית כללים לכך.
בכל הכבוד הראוי לרצון לקדם מתקנים המשרתים תשתיות חשובות, ובכל הכבוד הראוי לעובדה שהתקיים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה דיון תכנוני,
הרי עדיין שיקולים אלה אינם בגדר של השיקולים הנדרשים, על-פי הוראות החוק והפסיקה, הדורשים גם שיקולים של פגיעה אפשרית בסביבה, באופי הסביבה וגורמים נוספים, שלהם אין כל ביטוי ואין כל התייחסות, בהצעת החוק.
בהצעת החוק מוצע לתקן גם את סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה, כך שלמרות האמור בסעיף 145 לחוק זה, הרי הקמתו של קו תשתית תת-קרקעי ושל מתקן נלווה הנדרש, במישרין, להפעלתו, תהיה מותרת, בהתקיים התנאים המנויים בסעיף זה, באותו אופן שבו מותרת התווייתה של דרך סלילתה או סגירתה. לרשימת הגופים המוסמכים לעניין הקמת דרך, סלילתה או סגירתה ולהקמת קו תשתית תת-קרקעי ומתקן נלווה הנדרש, במישרין, להפעלתו, תתווסף גם חברה ממשלתית.
הממשלה מנמקת את הצעת התיקון לחוק, בכך שיהיה בו כדי להקל על הקמתם של קווי תשתית תת-קרקעיים ושל מתקנים הנלווים להם ונדרשים במישרין להקמתם, בהיותם, מחד-גיסא, קווים שהחשיבות בהנחתם היא רבה, ומאידך-גיסא משמעותם הסביבתית, הנופית, ההנדסית והתכנונית, היא מועטה יחסית, בהיותם תת-קרקעיים.
בכל הכבוד הראוי, הנימוק העומד ביסוד מטרת התיקון, לפיו שעה שמותקנים קווי תשתית
תת-קרקעיים, כמו-גם מתקנים תת-קרקעיים נלווים להם, משמעותה הסביבתית, הנופית וההנדסית היא מועטת יחסית,
בהיותם תת-קרקעיים, אינו נימוק ראוי כלל וכלל. כל סטודנט מתחיל הלומד ביולוגיה ימית או העוסק בתחום מדעי האוקיינוגרפיה, יודע, כי קיימת חשיבות רבה לשמירת המאזן האקולוגי, גם בימים ובאוקיינוסים ואין כל סיבה להתיר פגיעה או להפר את האיזון האקולוגי בימים ובאוקיינוסים,
אך ורק מאחר שמדובר בפגיעה במשאבי סביבה תת-קרקעיים.