נתניהו מנהל מלחמת מאסף מרה וקשה, נגד הגרעין האירני. בשלב הראשון הוא הצליח באופן מרשים. גם המשטינים למיניהם לא יכולים לקחת ממנו את העובדה כי בזכותו גויס העולם הדמוקרטי כולו, למאבק חסר תקדים, אולי היסטורי, נגד הגרעין האירני. סנקציות כבדות הושתו על המשק האירני, ונגרמו לו נזקים קשים. אין ספק היום כי רבים באירן ובמיוחד גורמים אופוזיציוניים, שאלו את עצמם האם המאמץ העצום שנדרש מהכלכלה האירנית ואשר בעטיו הוטלו הסנקציות, אכן היה נחוץ וכדאי. לא מפתיע לכן שבבחירות הקודמות זכתה האופוזיציה באירן להישגים אלקטוראליים מרשימים.
הטלת סנקציות כלכליות בהיקף גדול, בתמיכת מועצת הביטחון, וכאשר המעצמות הגדולות מתגייסות ליישומן, אינה פעולה של מה בכך. זו הייתה הפגנה מרשימה של אחדות דעות בעולם הדמוקרטי, וגם מחאה ברורה ואף בוטה נגד ההתבטאויות האנטישמיות והכחשת השואה של הנשיא הקודם באירן
אחמדינג'אד. אין להתפלא על כך שהממסד הדתי, הפונדנמנטליסטי באירן החליט לעצב לאירן
ארשת חדשה, נינוחה יותר. למשטר באירן היה ברור כי אם ימשיך להתנהל בדרכו הנוקשה דאז, הוא עתיד ליפול ולפנות את מקומו לכוחות פוליטיים אחרים, דמוקרטיים ומתונים מבחינה דתית. מכל הבחינות האלה זכה מאבקו של נתניהו להישגים מרשימים.
אבל גורמים בתקשורת אינם יכולים להשתחרר משנאתם לראש הממשלה. היסטוריון העתיד בוודאי יכלול עובדה זו במחקריו על מדינת היהודים, כאחד הגורמים לחולשתה הפתאומית לאחר כל השגיה המרשימים ב-65 שנות קיומה. איבתם זו, עיסוקה בדברים טריוויאליים של התנהלות בתי רה"מ באופן בלבדי, כמו חשבונות המים (לשכת הנשיא לדוגמה לא משכה אש, גם כאשר ביקשה עכשיו להגדיל את התקציב השערורייתי והענקי שלה בעוד שלושה וחצי מיליון שקל - משרד האוצר אף ניסה להעביר החלטה חטופה בוועדת הכספים ללא דברי הסבר).
העיתון (שהיה) הנפוץ במדינה, מכתיר את נתניהו בכותרת "דון קישוט איש קיסריה", לאחר שהתברר כי הסכם הביניים בין המעצמות לאירן, על סף חתימה. הכישרונות הקריאטיביים של מנסחי הכותרות בידיעות אחרונות, בוודאי זכו להרבה צ'פחות במסדרון, אבל הציבור חש רע עם ההתגוללות הבלתי פוסקת הזו על נתניהו, בשעתה הקשה של ישראל. כאילו הייתה זו מלחמתו הפרטית של נתניהו
ביקורת אחרת נפתחה מכיוונו של
אהוד אולמרט.
השקדן הידוע על תקנת הציבור ועל תקנת חוקי הבניה במדינת ישראל. אולמרט עכשיו במרוץ נואש כדי לזכות באהדת התקשורת לקראת הקראת פסק דינו בפרשת
הולילנד, בימים הקרובים. ומה נחוץ לעשות כדי שהתקשורת "תאתרג" אותו? לשם כך עליו לשבור חזק שמאלה. ומה הדרך הפשוטה והקלה ביותר, להשגת המטרה הזו, מאשר לתקוף את שק החבטות הקבוע שלו ושל השמאל, נתניהו? כך נופלת שוב ושוב התקשורת קרבן למניפולציות הפוליטיות- תקשורתיות שלו.
הסכם הביניים עם טהרן הוגדר ע"י ונדי שרמן, נציגת ארה"ב לשיחות עם טהרן, בזנבה, כ"הסכם קטן". המעצמות יעקבו בקפדנות רבה אחרי מילוי תנאיו. ורק אם ימולאו יוקל משטר הסנקציות. כך אומרים דוברי המערב ורוסיה.
אבל נתניהו, ובצדק, איננו מניח להן. הוא הזהיר וחזר והזהיר כי אם בעקבות ה"הסכם הקטן", אכן יוקל בסנקציות, כי אז ייפרץ הסכר. במערב (חוץ מצרפת), התעלמו מאזהרותיו. שוב חוזר הסינדרום הידוע של מדינות דמוקרטית עייפות מול משטר נמרץ ונחוש. ומה באמת קרה? שוב הצדק, מה לעשות, עם נתניהו, בתוך זמן קצר צבאו לנגד עינינו חברות גדולות מכל רחבי הגלובוס, על פתחי העסקים והכלכלה של אירן, בלהיטותם לעשות עמה עסקים. ואכן משטר הסנקציות מתפורר לנגד עינינו. ואילו האירנים? הם צוחקים כל הדרך אל הגרעין ואל הבנק. אין ספק שהם, נוכח הקלות הבלתי נסבלת של כניעת המערב, ימשיכו להתקדם במסלול המוביל לנשק גרעיני.