עברו את הגבול: "ארץ נהדרת" הישוו את השר סער לנאצי יירגעו נא אנשי הפורום למען ארץ ישראל. אין פה עניין משפטי אלא מוסרי. חופש הביטוי סובל אמירות ודימויים קשים. אבל זה הדדי. זה שנים ש"ארץ נהדרת" הפכה לסדרה אוטו-אנטישמית. אויביה אינם חמאס, ג'יהאד או מחבלים מטעם הרשות הפלשתינית; אויביה המובהקים הם המתנחלים, הדתיים, החרדים, אנשי ליכוד, עולים מרוסיה, מזרחים; בקיצור, ישראל השנייה התופסת מקומה של ישראל הראשונה המתנוונת, ש"ארץ" משמשת מוצבה הקדמי. בעונתה השישית הציגה "ארץ" משפחת מתנחלים סטריאוטיפית. תמונה אחת זיקקה את תהומות התיעוב כלפי חלוצי הארץ. אלי פיניש הופיע כמשרת פלשתיני המשמש קרש גיהוץ וקולב חי לתליית כביסה. הנה הסמליות המצמררת: הפלשתיני הפושט זרועות בתנוחת צליבה מוצג כישו שהמתנחלים "נועצים" בו אטבי כביסה והסבא המטורף יורה בו. קשה, אבל בגבולות חופש הביטוי. עם זאת, הבחירה בדימויים הללו מזקקת את השקפת עולמה של החבורה: הצלוב האמיתי של הארץ הוא הפלשתיני, ישמעאל הנעקד בידי היהודי העוקד וצולב אותו. לא אבו מאזן שהפך את ישו ל"שאהיד פלשתיני"; זה השמאל בחלקיו היותר מטורפים. אוטו ויינינגר חי בקרבנו. הסמליות האוטו-אנטישמית משתלבת היטב בהפיכת שר הפנים של מדינת היהודים לצורר נאצי, המקעקע מספרים על זרועות המסתננים. זה עולם המושגים המזוויע של קבוצת המטורללים הזאת. אותה קבוצה תומכת בגניבת אדמות בנגב על-ידי חלקים מהפזורה הבדואית, באזרוח מהגרי עבודה מוסלמים ובהפיכת ישראל למדינת כל לאומיה, כלומר מחיקת החלק היהודי בזהותה. הקריקטורה המתועבת נועדה להטיל מורא על שר הפנים. אבל גדעון סער הוא שליח רוב הציבור, המבקש לפתור באופן אנושי ונחוש את בעיית מהגרי העבודה (לא פליטי החרב האמיתיים, שלהם יש לתת מקלט) - לא בדרום תל אביב אלא מחוץ לגבולות המדינה. באשר ל"ארץ", אנחנו מחכים לפרנס תקשורת אמיץ שייתן במה גם לסאטירה אחרת. "לאטמה", למשל.