מדי יום מתים בעולם 10,000 ילדים מרעב דהיינו 3.6 מיליון ילדים לשנה. מדי שנה מתים בארץ 10,000 איש מעישון ובעולם 3.6 מיליון איש. בארץ מתנהל כרגע דיון ציבורי על המתות חסד או מיתה על-פי רצון האדם.
אילנה דיין הציגה את מסעו המרגש של מילוא אל המוות שבחר מרצונו משום מחלתו. הראו לכולנו כי כמו שאדם רוצה לחיות כך הוא יכול להגיע למצב של רצון למות. ההלכות הדתיות מקדשות את החיים עד לרמה שמי שלוקח נפשו בכפו נקבר מעבר לגדר בחינת טמא הוא.
אולם נשאלת השאלה: מדוע המצב כזה? ייתכן שבעבר כאשר העולם היה קטן ומועט אוכלוסין היה חשוב כל אחד ואחד, אך היום כאשר העולם סובל מהתפוצצות אוכלוסין, מדוע לעצור?
איננו עוצרים את המעשנים למרות שברור שזוהי דרך בטוחה להקדמת המוות ולעיתים בצורה מאד לא מכובדת. איננו עוצרים את מעשני הסמים למינהם מלעשן אלא בפעולות מזדמנות כאשר ברור איזה נזקים הם גורמים. אנחנו משקיעים משאבים רבים על-מנת להאריך חיים למרות שברור שלכל אחד יש סוף והארכת החיים אצל האחד מונעת קבלת תרופה אצל האחר כי המשאבים מוגבלים.
בעבר הגבילו באנגליה קבלת טיפול דיאליזה לאנשים מבוגרים וכך גם לגבי השתלות.
אז בואו נצא מהקופסה ונחליט כי אנחנו לא עוצרים יותר מבעד המתאבדים לסיים חייהם ואם אפשר לאפשר זאת בכבוד. חולים במחלות סופניות יוכלו להחליט על רצונם לסיים את חייהם. כמו שאחנו נותנים לכל אחד ואחת להחליט כיצד ינהלו את חייהם ובאיזה עבודה יבחרו בואו נאפשר להם גם את בחירת מועד המוות הרצוי להם.