לאחרונה הועלו כל יצירותיו של המשורר שאול טשרניחובסקי לאתר "פרויקט בן יהודה" עם מלאת 70 שנה לפטירתו ולאחר שפג תוקף זכויות היוצרים על יצירתו. למרשתת הועלו שיריו וסיפוריו, והעושר עומד כולו לרשות שוחרי השירה העברית ושוחרי שירתו של המשורר שכתב "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שאול טשרניחובסקי הוא גם תבנית נוף שירתו. העיר העברית הראשונה תל אביב הייתה אבן שואבת למשוררים ולסופרים. העיר העברית הראשונה היוותה בראשיתה מרכז תרבותי. לצד תנופת הבנייה הצמיחה העיר הווי תרבותי, שאחד מעמודי התווך שלה היה שאול טשרניחובסקי. העיר העניקה אכסניה ליוצרים וליצירותיהם ואחד מן המרכזיים היה שאול. לאחר העליות הראשונות, הייתה זו הפעם ראשונה בהיסטוריה שנוצרה תרבות ישראלית בארץ ישראל שבנתה את מרכזה בסמוך לחוף הים. אם עד אז צמחו מרכזים תרבותיים בזיקה למקומות שיש להם היסטוריה בת אלפי שנים. כאן בתל אביב החל לרקום מילים וגידים חזון המרכז הרוחני החילוני. בינואר 2014 עלו כל יצירותיו של שאול טשרניחובסקי לאתר "פרויקט בן יהודה", ששם לו למטרה להעלות את כל התרבות העברית למרשתת (לאינטרנט). זהו חג גדול לכל שוחרי העברית ולכל שוחרי יצירתו של המשורר שאול טשרניחובסקי, ומגיעה ברכת יישר כוח לאתר בן יהודה. בלפור חקק משוחח עם השיר "אני מאמין" מאת שאול טשרניחובסקי [קישור]

המתח בין ירושלים לתל אביב

אני עצמי תמיד בזיקה של יחסי גומלין עם הזהות העברית של העיר תל אביב, כיוון שאני חי בזהותי את המתח המפרה הזה שבין ירושלים ותל אביב, כשתי זהויות המקוטבות זו לזו, כשתי ישויות המפרות זו את זו. אני עצמי חונכתי מאז ינקותי להיות אבן מאבני ירושלים. וקשה לי להסביר לעצמי את החיבה שאני רוחש לשאול טשרניחובסקי ויצירתו. שירתו מאתגרת אותי, למרות שהיא אבן מאבני התרבות העברית החדשה, שנוצרה בתל אביב. נזכור גם שטשרניחובסקי חי בתל אביב, אך סיים חייו בירושלים עקב מחלתו. אשתו סעדה אותו במבנה של כנסיית סן סימון. המתח שבין ירושלים ותל אביב היה תמצית חייו. היום עם חשיפת כל יצירתו של שאול טשרניחובסקי לציבור באמצעות המרשתת, חשוב גם להבליט את מרכזיותו של בית הסופר על שם שאול טשרניחובסקי בעיר תל אביב. יש זיקה בין שמו של הבית לבין החיים התרבותיים שהתהוו כאן בעיר תל אביב. חיי תרבות רב גוניים נרקמו כאן בבית הזה, ואירועי הבית היו שעתם הגדולה של יוצרים גדולים. בלפור חקק קורא את המכתבים של טשרניחובסקי בארכיון "גנזים" [קישור]

לקרוא מחדש את טשרניחובסקי

המשורר טשרניחובסקי, שמלאו שבעים שנה לפטירתו "יצא מן המודה" (כפי שנהוג לומר אצלנו), ככל שתרבות העברית חדשה התבססה בארץ. אופנה חדשה השתלטה על התרבות העברית והיא מאיימת למחוק את זכר הראשונים. האופנה של "עולם ישן עד היסוד נחריבה" מאיימת לקעקע את זיכרון הראשונים בספרות העברית ואת זכרו של המשורר שאול. לטשרניחובסקי הייתה עדנה בימים הראשונים של העיר תל אביב, וכעת יש חשש להשכחת שמו. שבעים שנה חלפו מאז פטירתו, ולכן פגו זכויות היוצרים על יצירותיו והן נחשפות היום לציבור הרחב באתר "פרויקט בן יהודה" לשמחת כולנו. זה הזמן לכולנו לקרוא מחדש את טשרניחובסקי. בלפור חקק משוחח עם השיר "הכף השבורה" של שאול טשרניחובסקי [קישור] אם נערוך בדק בית בבית הסופר וגם ביצירת המשורר, נמצא, שלטשרניחובסקי קוים רבים של אור. טשרניחובסקי היה איש רוח וגם איש מדע. הוא השילוב המושלם של האדם החדש של המשכיל וגם איש הרוח. טשרניחובסקי (1943-1875) היה מגדולי המשוררים העבריים, שעסק רבות גם בתרגום. נולד ברוסיה, ושיריו הראשונים נדפסו ב-1892 (שירו הראשון היה "בחלומי"). טשרניחובסקי למד רפואה בגרמניה ובשווייץ וב-1905 הוענק לו תואר ד"ר. עבד כרופא כפרי, ובמלחמת העולם הראשונה היה רופא צבאי. חי בברלין מ-1922, והתפרנס שם מתרגום ועריכה. ב-1931 עלה לארץ-ישראל וישב בירושלים, וב-1934 השתקע בתל אביב ועבד כרופא ילדים בבתי הספר העירוניים. שנה אחר כך, בהיותו בן 60, הוענקה לו אזרחות כבוד של תל אביב. כמשורר כתב בלדות ופואמות, אידיליות ושירי מולדת. ביצירתו ביקש למזג את תרבות היהדות ותרבות העולם, ועל שמו מוענק מדי שנה פרס לתרגום מטעם עיריית תל אביב. אגודת הסופרים העברים קראה את "בית הסופר" (רחוב קפלן 6, תל אביב) על שמו של המשורר, האיש שכתב את השיר "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". לרגל שבעים שנה לפטירת המשורר, הרהרתי בחודשים האחרונים בקשר שבין המשורר והבית הזה שבו אנו עורכים אירועי ספרות וכתבתי את השיר "שאול בחלומי": שאול בחלומי / בלפור חקק בַּחֲלוֹמִי עָבַר הַמְּשׁוֹרֵר שָׁאוּל בָּאָרֶץ רָאֲתָה אוֹתוֹ הַסִּפְרוּת הָעִבְרִית מְחַפֵּשׂ מְקוֹמוֹ בָּעִיר הָעִבְרִית שֶׁל חוֹלוֹת הַזָּהָב וַתַּחֲזֵק בּוֹ לָבוֹא בְּבֵית הַסּוֹפֵר בִּרְחוֹב קַפְּלָן 6. לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ הַמְּשׁוֹרֵר הָרוֹגֵשׁ בְּרְאוֹתוֹ בֵּית חֲלוֹמוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו. וַתַּחֲזֵק בּוֹ הַשָּׂפָה הָעִבְרִית לָשֵׂאת עִמָּהּ בְּעוֹל הַשִּׁירָה עֲלֵי שֶׁכֶם וְהָיָה מִדֵּי עִבְרוֹ שָׁם בִּרְחוֹב קַפְּלָן שָׂמָה לוֹ כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן וְקֶסֶת וְלֶחֶם וַתֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי מְשׁוֹרֵר אַתָּה עוֹבֵר עָלֵינוּ לִפְעָמִים נַעֲשֶׂה לְךָ כָּאן עֲלִיַּת קִיר וַעֲזָרָה וְנָשִׂים שֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְאֵשׁ הָעִבְרִית, אֵשׁ הַתָּמִיד תִּהְיֶה לְךָ מִנְחָה וְהַבַּית יִקָּרֵא עַל שִׁמְךָ. בַּחֲלוֹמִי הַמְּשׁוֹרֵר בָּא אֶל הַבַּיִת כִּי מִדֵּי בּוֹאוֹ יָסוּר שָׁמָה וְכָל אֲשֶׁר כָּתַב הָאִישׁ שָׁאוּל בֲּחֲלוֹמוֹ שִׁירִים שִׁירִים שׁוּרַת שְׁתִילֵי זַיִת אִגֶּרֶת אַהֲבָה לָעִבְרִית כְּתוּבָה בְּחֶלְבּוֹ וְדָמוֹ. בַּחֲלוֹמִי עָבַר הַמְּשׁוֹרֵר שָׁאוּל בָּאָרֶץ וַיֵּשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ וְכַאֲשֶׁר קַמְתִּי מִן הַחֲלוֹם רָאִיתִי כָּעֵת חַיָּה כִּי נִקְרָא הַבַּיִת עַל שְׁמוֹ.