על היפרדות חד-צדדית

להווה ידוע, שבעת כתיבת שורות אלו, אין ודאות מוחלטת למה שיקרה בתום סבב השיחות המתקיים היום ומסתיים באפריל שנה זו. יתרה מכך, רובנו ממתינים בקוצר רוח להסכם המסגרת שג'ון קרי יניח בקרוב על שולחננו ומוכנים לקרב ההסתייגויות. רבים בליכוד ובגושי הימין מחוצה לה חושדים כי פניו של אבו מאזן אינם לשלום עם ישראל. גם אזרחים כמוני, הרחוקים ממוקדי הדיון וההכרעה והעיון במסמכים הסודיים, הגיעו למסקנה זו. אך בעוד אני הייתי נמלא צער אילו יתברר כי הערכה פסימית זו תתאמת- מתעורר רושם מעיק שההנהגה הישראלית הייתה רוצה להיחשף להוכחה מוחצת כי אבו מאזן אכן "סרבן שלום". כולנו ממתינים ושואלים מה יקרה? כאשר כמה בכירים, ביניהם גם אלופים לשעבר, הודיעו שאם לא יתגבש הסכם, לא יהיה מנוס וניאלץ ללכת על אפשרות של היפרדות חד -צדדית. אך איך בדיוק נעשה זאת? אנסה לענות על שאלה זו.

האפשרויות של היפרדות חד-צדדית

כאשר אנו מדברים על היפרדות חד-צדדית הרי יש שלוש אפשרויות לכך: - האחת, היפרדות ללא הסכם, בדומה להינתקות בגוש קטיף. לא רבים יהיו מוכנים ללכת לאפשרות לאור הניסיון העבר של ההינתקות זו. לא מצליחים להגיע להסכמות והפלשתינים הודיעו מפורשות שלא יסכימו לכל הסדר ביניים. - השנייה, היפרדות בהסכם. אך הרי למעשה אנו מתדיינים במסגרת שתי מדינות לשני עמים, ולא מצליחים להגיע להסכמות. מה עוד שהפלשתינים הודיעו מפורשות שלא יסכימו לכל הסדר ביניים. - השלישית, היפרדות חד-צדדית גם ללא הגעה להסכמה עם הפלשתינים, אך מגובה בהסכמה עם ארצות הברית ומדינות אירופה והמדינות הערביות המתונות. אנחנו נדבר כאן על האפשרות השלישית כדרך שתופעל רק לאחר שהשיחות יתפוצצו, ואין המשך לכך בעתיד הנראה לעין. גם להישאר במצב הסטטוס קוו, כלומר השארת המצב הקיים כיום, שחלק מגושי הימין רוצים בו, אין אמונה שזה יחזיק זמן רב, גם בגלל הלחץ ברמה הבינלאומית, הכולל נידוי, החרמות וניתוקי קשרים,וגם בגלל הפלשתינים ובעיות הביטחון שייווצרו. השאלות שיש לשאול במידה ותתקיים הפרדות חד-צדדית ללא הסכמה:

• מה יהיו הגבולות ואיך ייקבעו?

• האם גושי ההתיישבות הגדולים יהיו כלולים בשטחנו?

• מה יהיה דינם של הישובים המבודדים ומי יהיה אחראי לביטחונם של המתנחלים בישובים אלה?

• איך נמנע את ירי טילי הכתף לעבר מטוסים הטסים בסמיכות לנתב"ג.

• איך ומי יגביל את הכוח הצבאי שיהיה לכוחות הפלשתינים ביטחון ושיטור בלבד.?

• האם תתאפשר להם כמדינה אפשרויות כריתת בריתות צבאיות והכנסת כוחות צבאיים זרים?

• איך נמנע כניסת אירגוני טרור כמו: אל-קאעידה והג'יהאד העולמי ואחרים מהצד המזרחי-הבקעה וירדן לזלוג לאיו"ש?

• האם ייאסר עליהם הכנסה או ייצור נשק כבד, תלול מסלול, אמצעי אמל"ח מכל סוג שהוא וכיצד יהיה הפיקוח על כך?

• בידי מי השליטה אווירית וימית לרבות תחום האלקטרו-מגנטי?

• כיצד ייקבעו הסדרי ניצול המים והסדרי שפכי הביוב בהעדר הסדר?

• האם יוקם מנגנון פיקוח בינלאומי בשטח הפלשתיני?

• האם תתאפשר שליטה ישראלית במעטפת החיצונית הפלשתינית המאפשרת בקרה על-כניסה של אמצעי לחימה?

אז מה עושים? עיקרי התוכנית המוצעת

אם מחליטים לאור כישלון השיחות, שאין מנוס, ויש לפנות לכיוון היפרדות חד -צדדית הייתי מציע כך: א. לייצר מציאות של שתי מדינות לשני עמים גם ללא הסכמה פלשתינית למהלך, אך לקבל בפירוש את הסכמת האמריקנים וחלק ממדינות אירופה, ואולי גם חלק מהמדינות הערביות המתונות. כאשר הישות הפלשתינית תוכר על-ידי ישראל כמדינה לכל דבר אך מפורזת מצבא, ונשק כבד ותלול מסלול. הגבולות בהיפרדות החד-צדדית שיהיו מאובטחים יכללו בעיקרון את האחיזה בגבול המזרחי, דהיינו הבקעה, עם אפשרות לחכירתה ל-25 שנה. במערב, הגבול יהיה על בסיס גדר ההפרדה הקיימת והתאמותיה אחרי נסיגה של 85 אחוז משטחי איו"ש, אך להשאיר בידינו אזורי אחיזה בעיקר בגושי ההתנחלויות הגדולים, ולהשאיר "מסדרון נתב"ג, משום שגושי הימין חוששים מירי טילי כתף לכיוון המטוסים העוברים בנתיבי הטיסה הסמוכים. השטח הזה למשל, יכול לשמש מיקוח בעת הגעה להסכם מול הרשות. ב. האחריות על ביטחון שוטף בכלל שטחי איו"ש תהיה על הרשות הפלשתינית. צה"ל יצא בשלבים כדי להגן על התושבים המתנחלים עד הפינוי המוסכם, ויהיה בכוננות לכניסה כדי להגן על הישובים המבודדים בעת הצורך. ג. האחריות על גושי התיישבות הגדולים מבחינה ביטחונית תהיה על צה"ל, אשר יהיה רשאי לטפל בכל איום טרור משמעותי כולל כניסה של כוחות עוינים. ד. לגבי הישובים הקטנים והמבודדים, ההחלטה אם יישארו בשטח יו"ש או יפונו, או יתפנו מרצון ויעברו מעבר לקו הירוק במסגרת פינוי פיצוי, תהיה שלהם בלבד. ו. השימוש בנמלי הים והאוויר, ימשך כפי שזה היום בתנאי שלא יהיה טרור מצד הרשות. ז. בדרגים הנמוכים בין ישראל והרשות ייקבעו נוהלי שיתוף פעולה, אשר יאפשרו המשך חיים תקינים בין הצדדים.

לסיכום הדברים

במידה שאנו מניחים שההסכם לא יצלח בסיבוב זה, על הממשלה להכין תוכנית, (אם היא לא מוכנה עדיין) להיפרדות חד-צדדית לפי המתאר המוצג למעלה, במגמה לבצעה.. יתכן שעצם ביצוע ההפרדה החד -צדדית של מדינת ישראל תכריח את הישות הפלשתינית בסופו של דבר לשאול ולחשוב שנית, אם לקבל את תנאי ההצעה הישראלית ולהיכנס לשיתוף פעולה עם הסכם, אשר ישפר את מצבו השלטוני כמדינה וגם את מצבו הכלכלי ללא התקדמות וללא הסכם, דהיינו, להשאיר את המצב כפי שהוא היום (סטטוס קוו), הדבר מזמין לנו כמדינה, סבב צרות מבחינה בין לאומית, וצרות ביטחוניות וכלכליות.