בין אם מדובר בדליפת גז מקרית ובין אם מדובר בהצתה מכוונת של מיכלי הגז שבבניין בעכו, דבר אחד ברור - המצב הנוכחי והאופן שבו מותקנים מיכלי הגז בישראל הוא בגדר מחדל. בעצם מדובר בחביות של חומר נפץ המוצמדות לנכס המשמש למגורים והעלולות להתפוצץ בכל רגע - בזדון או בשל דליפה. התכונה העיקרית של גז הבישול המצוי במיכלים היא שהוא מתלקח בקלות וזו קרקע פוריה לאסון.
הכוונה בביטוי "כחוט השערה" הוא להביע שהמדובר במצב קרוב מאוד להתממש ואולם מחדל התקנת הגז הגדול שמתקיים בישראל ממחיש את הדברים. הגז יוצא מן המיכלים ומגיע אל הכיריים בדירה באמצעות צינור דק החשוף לאור השמש הלוהטת בקיץ, לגשם בחורף ולפגעי החוץ בכלל. אין עליו בקרה ואין פיקוח ובעת דליפה - חברות הגז סומכות על האזרח שידווח.
לכיריים עצמם מגיע הגז בצינורית גז העשוייה גומי. זו מאוד לא עמידה ונסדקת בקלות מאחר שהגומי סובל עם הזמן מבליית חומר קשה, נסדק בשל כך ונדרש להחלפה השכם והערב. גם פה ורק לאחר שעברו חמש שנים מן ההחלפה הקודמת תתנה חברת הגז את אספקת הגז למשלם בבדיקה של טכנאי מטעמה את הצינורית. ומה לגבי צינוריות שהתבלו כשטרם עברו חמש השנים הללו? ומה לגבי צינוריות בבתים נטושים ובדירות שמוחזקות להשקעה בידי אזרחים זרים ואינן מאויישות? באלו פשוט לא יטפלו כשהגישה היא - "תרבות הסמוך".
תקנות לחוד ומציאות לחוד:
על-פי חוק משק הגז, חייב ספק הגז לבצע את בדיקת התקינות למתקן הגז לפני חיבורו, וכן לבצע בדיקה תקופתית אחת ל-5 שנים לפחות, או אחת לתקופה קצרה יותר בהתאם להוראות שנקבעו על-ידי השר או בתקן ת"י 158. נקבע שהספק חייב להפסיק את אספקת הגז לצרכן שלא יאפשר את ביצוע הבדיקה. תקופה זו היא ארוכה מדי, לא רצינית ובעייתית - הנושא צריך להיות בפיקוח שוטף ובכל זמן כדי למנוע דליפה.
בכלל, נקבע בחוק כי נדרש להתקין את מיכלי הגז ואביזריהם במקום נגיש ופתוח, כדי שהגז יוכל להתנקז בעת דליפה ושרצוי שקרקעית המיכל לא תימצא מתחת למפלס הקרקע שמסביב. וכן שיש להתקין את המיכלים ואביזריהם לפחות 1.2 מטר מפתחי הבית שמפלסם גבוה מקרקעית המיכלים, ולפחות 3 מטר מפתחי הבית (כולל חלונות וכניסות למרתפים ומקלטים), המצויים מתחת או במקביל למפלס קרקעית המיכלים. על הוראות אלו פשוט מצפצפים בישראל. המיכלים לרוב צמודים אל הבניין - קרובים לפתח הכניסה וללובי.
המערכות הללו הולכות ובלות - לא במקרה עולה לאחרונה שיעור המקרים של פיצוץ מיכלי גז וקריסת מבנים בשל הפיצוץ.
אין מדובר במקרים בודדים - בישראל ישנה שגרת פיגועים הקשורה לגז מזה שנים רבות. אחד המקרים החמורים ארע בחודש יולי 2011, בשני פיצוצים שהיו בנתניה ושהמקור שלהם היה דליפת גז. אז נהרגו 4 אנשים ונפצעו בס"כ 61 תושבים.
למחיר הגז שעולה בשל ההפרטה שחלה בענף בשנים האחרונות אפשר למרבה הצער להוסיף גם את מספר הקורבנות. המחיר טיפס אך שיטות ההתקנה החאפריות לא השתנו. בישראל ישנם עוד מאות אלפי מיכלי גז שהותקנו שלא על-פי תקנות הבטיחות, באופן מסוכן ובחיבור שאיננו ראוי תשתיתית לבניין. לא ניתן להשלים עם הדברים. ועדת הבדיקה שדנה במקרה שארע בעכו, הכנסת ובעיקר "משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים" ושהעומד בראשו הוא השר מר
סילבן שלום חייבים לערוך סקר ארצי ולהורות לחברות הגז, מיידית וללא דיחוי - להחליף כל מיכל שלא מותקן כיאות. אם דברים אלה לא יעשו ושוב הנושא יופקר, הרי שניכר שעם הזמן, מיכל שהותקן מעל הקרקע ובצמוד לבניין מגורים כפי שרוב המיכלים בישראל מותקנים, יגרום לנזק חמור ולאסון הבא שיבוא.