בעוד בארצות הברית ובאירופה רוב רובם של עצי הנוי הם עצים מורכבים, הרי בישראל המצב הפוך: רוב עצי הנוי הניטעים בארץ הם עצים זריעים. לעצים מורכבים יש יתרונות נופיים ואחרים לא מעטים על-פני עצים זריעים. בעצים מורכבים ניתן לקבוע ולדעת מראש את הפרופיל הגנטי ואת המראה והתכונות המדויקות שלהם, כמו עוצמת צבעי הפריחה וצבעי שלכת, אורך הפריחה וכדומה והם מתאפיינים במופעי פריחה ושלכת אחידים ובו זמניים ובעלי מראה נופי אחיד.
במיוחד בולט הדבר כשמדובר בטור עצים מורכבים בני אותו מין הנטועים ברחובות, שדרות וכיכרות. הדבר משפר מאוד את החזות הנופית ויוצר מראה ואפקט צבעוני מרשים. בעוד בעצי נוי זריעים אין תמיד מופעי פריחה ושלכת אחידים ולא תמיד ניתן לחזות במדויק את המראה, גודל וצורת העץ והפרופיל הנופי שיצרו. דבר המקשה לתכנן נטיעתם בצורה כזו שיתאימו לתנאי השטח כמו רוחב כבישים, רוחב מדרכות וכדומה.
"חסרונם" של העצים המורכבים לעומת העצים הזריעים הוא מחירם הגבוה יחסית, לעיתים בכמה עשרות אחוזים יותר מאשר העצים הזריעים. אולי זו אחת הסיבות מדוע רשויות מקומיות ומוסדות נוטעים בעיקר עצים זריעים ויתכן שיש עוד סיבות לכך: שמרנות וחשש להתמודד עם הלא נודע כמו למשל חשש כי פגע קטלני או מזיק המתפשט בקבוצת עצים מורכבים עלול לפגוע בעצים הללו בצורה קשה יותר מאשר בעצים זריעים וזאת מאחר שכל הפריטים בעצים המורכבים זהים.