המאמר ("המיזם הישראלי שכבש את הגולשים ממדינות ערב", שרגא כהן, ידיעות-ממון, 18.2.14) מתאר פעילות יפה ומועילה של מט"ח (המרכז לטלוויזיה חינוכית) שיש לה גם ערך מעשי-לימודי, אך לא פחות מכך ערך מדיני-תדמיתי עבור מדינת ישראל, שאינה משופעת ב"אוצרות" בתחום זה.
היכולות הטכנולוגיות הישראליות, והעובדה שהתקשורת האלחוטית והרשתות החברתיות האינטרנטיות חצות גבולות בנקל, משתפים כאן פעולה בנקל, ליצירת ערך-מוסף מגוון ומשמעותי לתדמית הישראלית.
המקרה הפרטי מעיד כאן על יכולת רחבה ומגוונת שאינה מנוצלת במידה הראויה; והכל מושג "במחירי
מציאה".
הבעיה, כתמיד, היא של חשיבה יוצרת, של מודעות, של ערנות ושל החלטה-מנחה מצד המשרדים הנוגעים בדבר בממשלה, בראש וראשונה משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ וההסברה(?). רפיון הידיים הישראלי בתחום בו מתנהלת כלפי ישראל אחת המערכות הממושכות ביותר, הארסיות ביותר והמזיקות ביותר - תחום ההסברה והתדמית - כמעט בלתי ניתן להבנה או הסבר. המיזם של מט"ח רק מבליט עד כמה רפיון זה אינו מחויב המציאות ואינו מוצדק.
התדמית הישראלית במדינות ערב נותרה מעוותת, והפלשתינים בסיוע של שמאל הזוי ואנטישמים חולניים, דואגים לטפחה ולקיימה, תוך הסתייעות בנרפות הישראלית. ה"מונסטריזם" של ישראל, כמו עלילות הדם בעבר המעט רחוק יותר - הזוי ומצוץ מן האצבע. והפנטזיה המתלווה לשם ישראל בתקשורת הערבית גובלת כמעט ברפלקס פבלובי.
כל אלה מתרחשים עמוק לתוך "האביב" הערבי, המתנהל באזורנו באינטנסיביות רבה זו השנה השלישית. יסודו של האביב הערבי, בניגוד למה שחושבים רבים, אינו הפונדמנטליזם האיסלאמי, אלא השאיפה של הצעירים, המשכילים, והמתונים להעדיף חיים נורמליים - רמת חיים ואיכות חיים - על קיצוניות מנוולת.
את השאיפה החיובית מנסה לנצל הפונדמנטליזם להשלטת שלטון השריעה על הרחוב הערבי, כשעושר הנפט המוחזק בידי משטרים מלוכנים החוששים מפני הקידמה אינו מנוצל למודרניזציה כלכלית-חברתית. התדמית הישראלית, סובלת מאותם כשלים ונחשלויות שמונעים בעד האביב הערבי מלהתקדם, ומעוגנת בנרטיב היסטורי מומצא, ובניצול ציני של סבלם של מי שהובלו למלחמות ישראל-ערב ע"י המנהיגות הנחשלת שלהם, הוכו במלחמות אלה באשמת אותה מנהיגות והיא שגם מנעה ומונעת בעדם להשתקם כבר 65 שנים.
מול "האביב הערבי" הקונסטרוקטיבי, ניצול היכולות התקשורתיות המודרניות לשינוי תובנות והצפת מידע עובדתי אמיתי, הוא נכס הסברתי בעל משמעות אסטרטגית, שמשום מה ישראל הרשמית כושלת בו שוב ושוב.
עצם העובדה שזמן קצר לאחר הפעלתו המיזם של מט"ח מצליח לעורר עניין וחולל תגובות שיש בהן משום הודאה ביעילותו, לצד העובדה שהוא חוצה גבולות ומשרת משתמשים על פני שטחים נרחבים באזור, צריך לאפיין מודל למיזמים ישראלים נוספים מסוגו.
אין למה להמתין וחבל לבזבז זמן. נחוץ להכות על הברזל בעודנו חם, להניח למחשבה ולדימיון חופש פעולה פורה ומועיל ולהרחיב בהתמדה את היריעה - תחילה באמצעות התקשורת, ואחר-כך - השמים הם הגבול. רציתם "השתלבות במרחב"? הרי לכם אחת האוטוסטרדות האפשריות והזמינות לכך.