שאלות הבהרה לעומת חקירה

באופן כללי, מי שמשמש מומחה אמור להבין את השפה המקצועית המשפטית, כי בשפה זו בוחנים את חוות דעתו, מתייחסים אליה ומניעים מהלכים הקשורים למומחיותו ולחוות דעתו של המומחה. כאשר מדובר במומחה מטעם בית המשפט, בידי צד לדיון האפשרות לחקור את המומחה על חוות דעתו ו/או להציג בפניו שאלות הבהרה. בעוד ששאלות הבהרה נועדו להבהיר דברים סתומים בחוות הדעת ולברר נושאים שונים הכלולים בה ואשר אינם ברורים דיים, הרי חקירת מומחה נועדה להשיג על חוות דעתו ולערער על אמינותו, אולי במטרה לפסול את חוות דעתו לאחר מיצוי החקירה. השלב הראשון לאחר קבלת חוות דעת ממומחה בית המשפט, הוא להציג בפניו כמה שאלות הבהרה לגבי חוות דעתו, שאלות שנועדו להבהיר כמה סוגיות. עבור תשובות לשאלות, המומחה לא אמור לגבות שכר טירחה, אלא אם כן השאלות באות כתחליף לחקירה, או שהן חקירה לכל דבר ועניין במסווה של שאלות הבהרה. עבור העדות - המומחה יקבל שכר טירחה, לרוב על-פי קביעת בית המשפט שיתבקש לפסוק שכרו. בת"א 05 / 17187 לוי אלי נ' זהבי לירון בית משפט השלום בתל אביב, שופט: מ' קליין, פורסם בפדאור, נקבע כדלקמן בנושא שאלות הבהרה ושכרן:

"שאלות הבהרה: בעלי הדין יהיו רשאים לפנות בשאלות הבהרה, בתוך 15 יום, מיום קבלת חוות הדעת. שאלות ההבהרה ישלחו למומחה בכתב, עם העתקים לתיק בית המשפט ולב"כ הצד שכנגד. המומחה ישיב על שאלות ההבהרה בכתב בתוך 15 ימים מיום קבלתן, עם העתקים לבית המשפט ולב"כ הצדדים. מספר מועט של שאלות הבהרה (לא חקירה נגדית) לא כרוך בתשלום נוסף, שאלון שהוא למעשה חקירה נגדית, כרוך בתשלום נוסף שיחול על מציג השאלות וכפי שיקבע בית המשפט.

שכר המומחה והוצאותיו: הצדדים ישאו בשלב זה, בחלקים שווים, עד אשר יקבע בית המשפט אחרת, בשכר המומחה. בית המשפט קובע את שכרו של המומחה, בשלב זה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. שכר המומחה מעבר לסכום הנ"ל כפוף לאישור ביהמ"ש". בת"א 25810/04 בלדינגר דריה נ' גיל עודד, בית משפט השלום בתל אביב, שופטת: מארק-הורנצ'יק דליה, פורסם בפדאור, הוחלטה החלטה דומה:

"6. שאלות הבהרה: בעלי הדין יהיו רשאים לפנות למומחה בשאלות הבהרה, בתוך חמישה עשר (15) ימים,מיום קבלת חוות הדעת. שאלות ההבהרה ישלחו למומחה בכתב, עם העתקים לבית המשפט ולב"כ בעל/י הדין האחר/ים. המומחה ישיב על שאלות ההבהרה בכתב, בתוך חמישה עשר (15) ימים מיום קבלתן, עם העתקים לבית המשפט ולב"כ בעל/י הדין האחר/ים. מספר מועט של שאלות הבהרה (לא חקירה נגדית) לא כרוך בתשלום. שאלון שהוא למעשה חקירה נגדית, כרוך בתשלום נוסף שיחול על מציג השאלות כפי שיקבע בית המשפט". ההבדל בין שאלות הבהרה לבין חקירה מקבל ביטוי כאמור בכך שלפי הפסיקה דלעיל שאלות הבהרה לא כרוכות בשכר טירחה ואילו עדות כרוכה בשכר טירחה, אך לא רק בכך. ההבדל בין השניים מהותי ויסודי, על-אף אפשרות מסוימת לחפיפה (אפשר לכלול בחקירה - נושאים מהם התחמק המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה). מכל מקום, בית המשפט לא יפגע בזכותו של צד לדיון לשאול שאלות הבהרה, לחקור את המומחה, ולתכנן את התמרון בין שני אלה. ראה רע"א 14283-10-10 אופק בטאן בניה וייזום בע"מ נ' בסטקאר ואח', פסק דינו של השופט ד"ר מנחם רניאל, בית המשפט המחוזי בחיפה, פורסם בפדאור. החברה הקבלנית הגישה בקשה לבית המשפט, שידון בערעורה על החלטת בית משפט השלום לפיה מותרת חקירה נגדית ללא שאלות הבהרה תחילה. וכה נפסק בערכאת הערעור: "גם לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. לטענת המבקשת, גם בית המשפט קמא קבע שראוי לשלוח קודם שאלות הבהרה, דבר העשוי לקצר את ההליך, במיוחד כאשר מדובר בעדות מומחה על תקני בנייה שיש לעיין, אלא שהדין המצוי הוא שאין התנייה כזו. על כן מבקשת המבקשת שבית המשפט יקבע שזה הדין המצוי, ולחלופין שישנה את הדין המצוי ויהפוך את הראוי למצוי. ואולם, העובדה שראוי לעשות כל מיני דברים אינה אומרת שיש לחייב אותם. ראוי לסיים את התיק בהסכם פשרה, אבל אי-אפשר לחייב. ראוי להגיש רק בקשות ענייניות וקצרות, אבל אי-אפשר למנוע הגשת בקשות שדינן להידחות, 8 עמודים ו- 58 סעיפים. אין זהות בין מה שמצוי לבין מה שניתן לחייב לעשות. הדין המצוי הוא שאין להתנות חקירה נגדית של המומחה במשלוח שאלות הבהרה [ע"א 107/88 רז נ' לאף פ"ד מד (1) 857]. אין מקום לשנות זאת. אי-משלוח שאלות הבהרה אינו על פניו ניהול הדיון בחוסר תום לב, ובמיוחד במקרה שלפני שבו המשיבים הבחינו היטב בין שאלות הבהרה לחקירה נגדית. אין הם מבקשים להבהיר דבר, שכן חוות הדעת ברורה. הם מבקשים לסתור אותה על-ידי חקירה נגדית, ואין שום הצדקה לחייבם לנהל חקירה נגדית בדרך של שאלות הבהרה. הם יכולים לעשות זאת, אבל אין לחייבם בכך, ואין לפסוק הוצאות כנגדם על שלא עשו זאת. שאלות הבהרה לחוד וחקירה נגדית לחוד. השיקול הכספי, לפיו המשיבים אינם שואלים שאלות הבהרה עקב העובדה שמומחה זה נוהג לגבות שכר על מתן תשובות לשאלות הבהרה, הוא שיקול לגיטימי, ואני דוחה את טענת המבקשת שהוא ניהול הדיון בחוסר תום לב. מבלי לעסוק בשאלה האם מוצדק לקבל שכר על שאלות הבהרה מעטות וקצרות, זכותם של התובעים לנהל את הדיון במינימום הוצאות ניהול. כלומר, אין הצדקה לחייב את המשיבים להוציא הוצאות נוספות מכיסם. אציין, כי לא נסתרה טענת המשיבים שהמבקשת לא שילמה הוצאות שחויבה בהן, והמבקשת גם לא הציעה לממן מכיסה את מתן התשובות של המומחה לשאלות ההבהרה, על-מנת להשיג את ייעול הדיון שהיא טורחת עליו. בנסיבות אלה, מובן מדוע מתפרשת עמדת המבקשת בעיני המשיבים, כניסיון לנצל את כוחה הכלכלי העדיף על-מנת למנוע מהמשיבים זכויות הנתונות להם בדין. בנסיבות אלה, נימוק זה אינו חסר תום לב. אני דוחה את הטענה, שהד לה עלה בדברי בית המשפט קמא, כאילו העובדה שקיימים תקנים מחייבת ניהול חקירה בדרך של שאלות הבהרה. המומחה אמור להיות מצוי בתקנים הרלוונטיים והנפוצים. אמנם, זו לא בחינה בעל פה עם חומר סגור, והוא יכול לעיין בחומר תוך כדי השאלות, אבל מנסיוני בניהול תיקי ליקויי בניה אומר, שאם לאחר עיון קצר בתקנים הרלוונטיים שבידיו לא יוכל המומחה לענות על הדוכן לשאלות בחקירה נגדית, יכול להיות שמומחיותו אינה כפי שסבר בית המשפט תחילה. יתכבד המומחה ויתכונן לחקירה תוך שליד כל סעיף ליקוי יציין לעצמו את התקן הרלוונטי כדי שלא יבזבז זמן על חיפוש". על אף החופש בניהול הדיון ובהתנהלות צדדים לדיון, יש ומנוצלת הבמה לשאלות הבהרה לצורך זר, לדוגמה, כאשר בשאלות ההבהרה נכללות שאלות בנושאים שאינם אמורים להיות חלק מחוות דעתו של המומחה, עקב החלטת בית המשפט מראש לגבי גבולות חוות הדעת או בשל היותו של הנושא מחוץ לתחום מומחיותו של המומחה ואין להיעזר בו בסוגיה הנשאלת. בת"א 5038/02 אוסטרובסקי ילנה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בית משפט השלום בירושלים, שופט: אלכסנדר קליין, (פורסם בפדאור), נשאל מומחה בית המשפט שאלות רבות בנושא של אחריות לליקויים, נושא משפטי מובהק בו בית המשפט ולא המומחה אמור להכריע. השופט התייחס לכך בפסק דינו ומנע מהמומחה מלהשיב על שאלות אלו, ולהלן ציטוט רלוונטי מפסק הדין: "4. עיון מעמיק בשאלות ההבהרה שמרביתן, לטעמי, לאו שאלות הבהרה הן, מעלה שהן מתייחסות לקביעת האחריות. דוגמאות למסקנה זו ניתן למצוא בין שאלות ההבהרה למכביר. שאלת הבהרה 2 למשל, מבקשת להפנות את המומחה להנחיות כאלה ואחרות שניתנו (לדעת כותב המכתב) בנושא; שאלת הבהרה 7 מדגישה בבירור את הטרוניה ביחס למסקנות המומחה בשאלת האחריות תוך הפנייה ליומן עבודה מסוים, וכאמור זהו עיקר עניינן של שאלות ההבהרה בכללותן. 5. כלל ועיקר. בית המשפט, בכל הצניעות, מכיר את מלאכתו ויודע להבחין הבחן היטב בין מסקנות מקצועיות כגון בעניין הגורם שבעטיו נבנה הבית בצורה לקויה, לבין שאלת האחריות אשר, לסופו של יום, רובצת לפתחו של בית המשפט. ער אני לכך שבהחלטה בה מונה המומחה, נתבקש הוא על-ידי השופט שבפניו התנהל אותה עת הליך זה, להתייחס גם לשאלת האחריות. עם זאת, מובן, שלסופו של יום עתיד בית המשפט להפעיל בנושא את שיקול דעתו הוא, וזאת, לא לפני, שנקבעה סוגיה זו לדיון ולטיעון ובמידת הצורך גם לשמיעת ראיות. מכאן גם קצרה הדרך למסקנות המתבקשות ביחס לשאלות ההבהרה. לא נועדו השאלות, ולפחות רובן, אלא להתפלמס עם המומחה ביחס לקביעתו בשאלת האחריות, ולכך, כאמור, אין בנסיבות העניין טעם. במקביל אף ראוי לפטור את המומחה ממתן תשובות לשאלות אלה וממילא מי שלא ישיב על שאלות, גם לא ידרוש תוספת שכר טירחה".

סיכום הדברים:

א. יש להבדיל בין שאלות הבהרה, שנועדו מטבען להבהיר מה שאינו ברור, לחקירת המומחה אשר נועדה להעמיד את חוות דעתו המקצועית במבחנים שונים לרבות מבחני אמינות ומיומנות. ב. מתן תשובות לשאלות הבהרה אינו אמור להיות כרוך בתשלום שכר טירחה נוסף. ג. שאלות הבהרה לא אמורות לגלוש למחוזות אחרים זולת תחומי חוות דעתו של המומחה ונושאים שבמומחיותו. ד. יש מקום לכלכל את הצעדים, בקביעת קיום הליך של שאלות הבהרה ואחר כך חקירה, או רק חקירה - לפי שיקולים רחבים ובהם גם השיקול הכלכלי, וזה בהחלט לגיטימי לרכז הכול בחקירה, ככל שמתן תשובות כרוך בתשלום שכר טירחה, כדי לחסוך בהוצאות.