מנהג המילה הוא מנהג עתיק יומין. זמן רב לפני תקופתו של אברהם אבינו, כבר נהגו אדונים לכרות את עורלות עבדיהם.
העורלה היא האיבר הרגיש ביותר בגוף הזכרי והיא בעלת תפקיד מרכזי במערכת החישה הגופנית. בנישול העבד מהאפשרות לספק את פוטנציאל הנאתו הפיזית, מנושל העבד מזכותו על גופו ומשועבד לרצונו של אחר. בדת היהודית מבטא המנהג את ראיית האל כאדון ואת האדם כעבד. המנהג המשעבד, סותר את מהות היהדות שתכליתה לשחרר את האדם מכבלי ה"עבדות" ולהוציאו ל"חירות".
תומכי הברית טוענים שהברית היא "מצווה" גדולה. היא מהות היהדות ומהות הזהות היהודית. בלעדיה ה"עם היהודי" לא ישרוד. לחיזוק טיעוניהם יוסיפו שלמילה יתרונות "בריאותיים" ושבלעדיה ירגיש האדם "שונה" ביחס לסביבתו.
בהיבט ה"מצווה", ברית המילה נעשת במסגרת אמונה דתית. מדובר בפולחן דתי השאול מנוהג הקרבת קורבנות ילדים בימי קדם. אם מאמינים המקריבים שההקרבה מקרבת לבורא הרי שצריכים הם להקריב איבר מעצמם שכן הקרבת האחר היא אינה הקרבה. פולחן ההקרבה הוא פגיעה בשלמות הבריאה. הפולחן סותר את האמונה בבורא. האדם נברא שלם. המאמין בבורא מכבד את הבריאה שלמותה.
בהיבט הבריאותי, הבריאה כשמה כן היא, בריאה. היא אינה זקוקה ל"ריפוי", "תיקון" או "שיפוצים". לברית המילה, נזקים רבים בכל היבט, פיזיולוגי, נפשי ורגשי. "מחקרים" שטענו אחרת, הופרכו במהלך השנים. מעבר לפגיעה התיפקודית, זורעת כריתת העורלה פחד בנימול, היא גורמת סבל ויוצרת כעס ותיסכולים לאורך החיים. מדובר בהטלת מום באיבר בריא לחלוטין.
בהיבט הזהות, אין המילה מאפיינת את היהודים שכן גם מוסלמים, אפריקנים, אמריקנים ואחרים, נוהגים לימול.
מאפיינים "יהודיים" חיצוניים, הם תולדה של ניסיון לשמר את הזהות ה"יהודית" אך הם עומדים בסתירה ליהדות כאמונה רוחנית. היהדות אינה תכונה מולדת. "יהדות" היא זהות נרכשת ללא ביטוי ממשי ברמה הגשמית.
לגבי טיעון ה"שונות", אין בעולם שני אנשים שהם אותו דבר, גם לא תאומים "זהים". חרדים שמתלבשים ומתנהגים בצורה זהה, גם הם שונים זה מזה. יתרה מזאת, השוני לא תמיד ניתן להסתרה או לחיתוך, כמו במקרה של צבע עור או תכונות פיזיות אחרות. האם בני האדם צריכים להיות רק בחברת אנשים שנראים כמותם ולהסתיר את השוני? כל יצור חי, הוא שונה ויחודי. השוני הוא תכונה טבעית. כמו אברהם אבינו שבחר לעזוב את ארצו מולדתו וללכת בעקבות הקול הפנימי היחודי, זכותו של כל אדם להיות נאמן לעצמו ולהגשים את יעודו האישי בלא להשתעבד לנורמה חברתית.
באם כריתת העורלה נעשית בשם מורא האל או מורא הדת, מתוך לחץ החברתי, פחד משונות, פחד מאובדן זהות, או חוסר שייכות וגם אם הסיבה לחיתוך היא חשש ממחלה או מהמקלחות בצבא, בבסיסם, כל הטיעונים בעד הברית, נובעים מפחד.
כדת עתיקה, לאיש אין בעלות על היהדות ואיש אינו מוסמך לכפות על אחרים את תפישת יהדותו. לכל אדם זכות להגדיר יהדותו ע"פ דרכו ותפישתו האישית. זכותו של אדם הרואה עצמו יהודי, לקבוע שיהדותו אינה כוללת פגיעה בשלמות הבריאה ככלל ובפרט לא פגיעה בעוללים. זכותו של אדם להאמין שיהדות שוכנת בליבו ולא באיבר המין. זכותו של אדם להאמין שליהדות רבדים עמוקים מעבר לנוהג הברית ושאם היה המשך קיומה של היהדות תלוי במנהג הברית, לא הייתה לה זכות קיום. במבחנו האישי, זכותו של כל אדם לבחור להיות נאמן לאני הפנימי, ללא שיעבוד לפחד.
כמי שאוחזת במאזני הצדק, מחויבת מערכת המשפט ובפרט בית המשפט העליון, לכבד את ערך השוויון. שוויון זכויות הוא הבסיס היחיד לחיים משותפים בשלום. עיקרון השוויון מכבד את זכותו של כל אדם לבטא בחופשיות את טבעו ויחודו הבלעדי תוך כיבוד זכויותיות של האחר. חופש אמונה, הוא זכותו הטבעית של כל אדם ש"אמונתו" אינה כוללת את הפגיעה בזכויות האחר.
טענה שהטלת המום בילדים נעשית במסגרת חופש הדת, נותנת לגיטימציה לפגיעה באחרים בשם דת כזו או אחרת. למי הסמכות לקבוע מה היא דת ולמי הסמכות להחליט מתי פגיעה באחר, אינה "דתית"? אם הקרבת אברי מין של תינוקות היא פולחן דתי לגיטימי, הרי שפיגועי התאבדות שגם הם נעשים בהקשר דתי, פולחני, הם לגיטימים. משמעותו של חופש דת היא לא רק לאפשר לאדם להיות דתי, חופש דת אמור בראש ובראשנה לאפשר לאדם להיות חופשי מכפייה דתית, על אחת כמה וכמה כשהכפייה הדתית היא הטלת מום.
מלכתחילה ברית מילה היא תקיפת עולל חסר ישע בידי הוריו. מדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות שהעונש עליה הוא מאסר של לפחות 10 שנים. בפועל, מבוצעת בישראל עבירה קולקטיבית על החוק.
כמוסכמה חברתית, דתית, זוכה נוהג הטלת המום בתינוקות, ל"חסינות". כששני ההורים מסכימים ביניהם בנוגע לנושא הברית, לא מתערבות הרשויות בהחלטתם אך כשההורים חלוקים בדעתם ובית המשפט נדרש להכריע בסוגיה, מחויב הוא לתמוך בהורה הדורש להגן על הילד ועל זכותו הטבעית לשלמות גופנית. הפיכת שאלת הטלת המום בתינוק חסר ישע לצרכי פולחן, לעניין "שפיט", מחייב את בית המשפט להזכיר לציבור שקיום המנהג עומד בסתירה ליסודות החוק הישראלי והבינלאומי ושעל-פי כל קריטריון חוקי, מדובר בביצוע פשע.
כפיית החיתוך על הילדים היא הפרה חמורה של זכויות אדם בסיסיות. ברית מילה היא פגיעה בלתי הפיכה. היא סותרת את זכותו הבסיסית של האדם לגופו ולשלמותו. כפיית הברית מתעלמת מזכותו של האדם לגבש לעצמו את דפוסי אמונתו ולהחליט בבגרותו אם "בריתו" עם אלוהיו כוללת פגיעה באיבר המין.
אם יחליט בג"ץ לחייב הורה להטיל מום בבנו בשם הכפיה הדתית ואף יטען שהפגיעה בילד היא "טובת הילד", ראוי שבאותו מעמד יכריז בג"ץ באופן רשמי על קץ עידן החוק בישראל ועל כינונו של משטר דת ישראלי.