"ייתכן כי יגיע היום שבו נמר עם גדי ירבץ, אך אני עדיין מהמר על הנמר" - (ג'וש בילינגס)
"תמיד נחשבת דעתו של החזק ביותר" - (לה פונטיין)
הסיפוחים הידועים ביותר
הסיפוח של אוסטריה לרייך השלישי במרס 1938, ע"י היטלר, לאחר זכייתו בבחירות הדמוקרטיות בגרמניה, למרות האיסור שהיה בהסכם וורסאי (1919), עם סיום מלחמת העולם הראשונה. העולם המערבי שתק, גמגם, לא עשה כלום ויצא מהנחה המוטעית היסטורית שהיטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה ובכך ישביע את רצונו להתפשט לשטחים נוספים.
אבל אז היטלר הראה להם בסיפוח "הסודטים" וצ'כיה" מה מטרתו העיקרית והעולם שתק.
הסיפוחים ורה-ארגון גבולות מדינה מחדש
אחרי מלחמת העולם השנייה - נעשה רה-ארגון של מספר מדינות תוך שינויים משמעותיים, בשטחים ובגבולות וכל זאת בהסכמים בין המעצמות המנצחות, כך היה לגבי פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, בולגריה, יוון וטורקיה. המדובר היה בהעברת שטחים, שינוי גבולות.
הדוגמה הבולטת מתקופה זו - העברת טרנסילבניה לרומניה. עד עצם היום הזה, רואים עצמם תושבי טרנסילבניה כהונגרים מקוריים, מדברים הונגרית, שומרים על מנהיגים וטכסים וחולמים לחזור לגבולות הונגריה.
הדוגמאות באירופה הן רבות, כולל העברת אלזס ולורן לצרפת, יוגוסלביה, בולגריה שהעבירה שטחים ליוגוסלביה ויוון, טורקיה העבירה שטחים ליוון והרשימה לא סגורה.
העברת אוכלוסין לצרכי יצירת רוב אתני
השיטה שנקטו המדינות החזקות והמנצחות, כללה גם את השיטה של ישוב תושבים במדינות או חבלי ארץ שסופחו, או צורפו, או קיבלו בהסכמים בינלאומיים כדי ליצור רוב אתני שישאיר את הזיקה והקשר לארצות המוצא.
במסגרת העברת אוכלוסיות נעשו צעדים דרסטיים כולל "טרנספר" של תושבים חזרה לארצות המקור, למרות שישבו באיזורים אלה תקופות של עשרות ואפילו מאות בשנים כתוצאה מכיבושים וניצחונות.
למשל האימפריה הטורקית ששלטה באירופה כמעט 400 שנה, העבירה אוכלוסייה טורקית, כולל חיילים משוחררים לארצות שנכבשו והם נטמעו באוכלוסייה המקומית.
בולגריה, לאחר קבלת עצמאות, העבירה בהסכמה ובכוח (טרנספר) - כמיליון טורקים חזרה לטורקיה ואיש מהעולם הגדול לא התערב.
במלחמת יוון-טורקיה חילקו את קפריסין לשניים תוך העברת אוכלוסייה והעברת רכוש.
במלחמת יוגוסלביה - סרבים שגרו בקרואטיה, הועברו, ברחו, אוימו וחזרו לארצם.
האימפריה הבריטית עשתה את אותו תרגיל באירלנד - העבירה אנגלים לאירלנד וכך נוצרו שתי מדינות באירלנד וכך נוצרה מלחמת דת בין קטולים לפרוטסטנטים שנמשכת כמעט 400 שנה.
בכל המקרים שפרטתי (הרשימה לא סגורה) - העולם המערבי הנאור והצבוע שתק כדג.
סיפוח רמת-הגולן והסיפוח הזוחל ביו"ש
סיפוח רמת-הגולן נעשה כתוצאה מניצחון במלחמת יום הכיפורים ומטעמים של שמירה על ביטחון מדינת ישראל, גבולות ותושביה. האירועים האחרונים מוכיחים עד כמה זה היה נחוץ וצודק.
אסור לשכוח כי הסורים הם שפתחו במלחמה, הם גם שהפסידו והם גם היו המאיימים על ביטחון ישראל, איום ממשי ואסטרטגי שעד קווים, לכן הסדר בנושא רמת-הגולן יצטרך להידחות, לזמנים אחרים, לממשלות אחרות.
והיה כאשר האיום הממשי והצבאי לא יהיה קיים ותשקוט הארץ מצפון 40 שנה, יהיה על מה לדבר לגבי הסכם הבנות חדש.
המצב ביהודה ושומרון
מבחינת המשפט הבינלאומי, מצבה של ישראל הוא טוב. יהודה ושומרון לא היו שייכות משפטית למדינה ריבונית וביהודה ושומרון לא היה שלטון עצמאי מעולם.
ממלכת ירדן ספחה את שטחי יהודה ושומרון בשנת 1951 והחילה את החוק שלה. אחרי שהפסידה במלחמה ב-1967, היא לא יכולה לבוא בטענות ולא יכולה לבקש את השטח חזרה, כי מלכתחילה הוא לא היה שלה.
המעמד של יהודה ושומרון נוצר בעקבות מלחמת ששת הימים והניצחון המוחץ ומאז ישראל הוא הריבון החוקי בשטחים.
מעמד יהודה ושומרון נתון במחלוקת משפטית בין הטוענים שישראל יכולה לספח את השטחים לבין הטוענים שאנו מחזיקים בשטחים בפיקדון עד להסדר עם הפלשתינים שהם הרוב באוכלוסייה במקום.
ועדה ממשלתית בראשות השופט העליון אדמונד לווי ז"ל בדקה את הנושא לעומק מבחינה משפטית, על כל ההשלכות, לרבות המשפט הבינלאומי ודיני מלחמה והגיע למסקנה שהישובים ביו"ש, לא סותרים את הדין הבינלאומי ושלישראל יש זכויות במקום הן היסטוריות והן משפטיות וישובי ההתנחלות כדין נעשו.
יש לציין כי דעה זו לא מקובלת על כולם, ויש להם נימוקים משלהם, אך נראה לי שהמצב שנוצר בשטח אינו ניתן לשינוי, אינו מאפשר פינוי ישובים ואוכלוסייה בסדר גודל כזה לישראל הן מטעמים משפטיים ובמיוחד לא מטעמי ביטחון.
לפיכך, לא נראה לי, שהסכם שיושג איכשהו או מתישהו, לא יכלול את ההתיישבות ביו"ש, את השליטה על בקעת הירדן והמעברים, אם אפשרות לחילופי שטחים למען ההסדר וההתקדמות.
ובאשר לחצי האי קרים, לא לשכוח שקרים הייתה שייכת לרוסיה ונתנה כמתנה לאוקראינה. עכשיו פוטין מתחרט על המתנה ולוקח אותה חזרה.
הרוסים מהווים רוב גדול בקרים, לאחר שהתושבים המקומיים טרנספרו ע"י הרוסים ויש להם במקום נמל צבאי, אסטרטגי השולט על הים השחור.
הסיכוי שפוטין יוותר על קרים הוא אפסי, מה עוד שהוא לא מתרגש ולא מפחד מארה"ב, מאובמה והקהילה האירופית.
הסנקציות של ארה"ב ואירופה לא מזיזות לו והוא בטח יענה להם בסנקציות משלו.
לכן, ייתכן שאת נושא קרים צריך לבדוק לפי חוק המתנות ולא לפי החוק הבינלאומי הפומבי.
המסקנה
כשאתה מעצמה כמו רוסיה, עם מנהיגות כמו פוטין, ואוקראינה יושבת לו על הגבול ורוצה להתקרב למערב, על כל ההשלכות הכלכליות והצבאיות, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות רך, לבב ופחדן.
מסקנה משנית: ישראל לא מעצמה כמו רוסיה אבל בשל בעיות ביטחון וגבולות ביטחון, אנו צריכים להיות איתנים וחזקים כמוהם, לא לוותר, לא לפחד, לא להיכנע ולא להתפשר, כי מדובר בביטחוננו ובעתידנו.