יוזמה התקפית נגד השחיתות

לעתים חייבים לדבר בשפה בוטה כי אין סיכוי שבדרך אחרת ניתן יהיה להעביר את המסר. כך עשה שוקי טאוסיג בסקירה קצר של יחסי העיתונות - אהוד אולמרט ובדגש על חומת המגן שבנה ידיעות אחרונות סביבו. טאוסיג מצטט את סימה קדמון אחת המגינות העקביות והמסורות ביותר של אולמרט: "לראשונה קיבלנו פריים אפל ומעיק של עולם שלא הכרנו: עולמם של יזמים ושל מאכערים, של בעלי הון ושל אנשי ציבור, של נותני שוחד ושל מקבליו", כותבת קדמון. השופט דוד רוזן, היא כותבת, "לקח אותנו לסיור בעולם שרובנו לא ידענו על קיומו". מסכם טאוסיג: "על המשפט הזה, שאולי מסכם את קו ההגנה של עוד עיתונאים בידיעות אחרונות שעבדו שעות נוספות כחומת מגן למושחת הבכיר בתולדות המשפט בישראל, אי-אפשר שלא להגיב בבוטות: או שסימה קדמון מטומטמת או שהיא חושבת שהקוראים שלה מטומטמים." התפקיד האמיתי היחיד שנותר לעיתונות חופשית באמת בתקפה בה עיתונים נאבקים על קיומם הכלכלי הוא התפקיד החוקר. חדשות ניתן לצרוך בנקל באמצעות רשת האינטרנט ובהאזנה לרדיו. פובליציסטיקה טובה לא פחות מזו המודפסת ניתן לקרוא באינספור אתרים ובלוגים ברחבי הרשת וכן גם המלצות לטיולים, סרטים, מתכונים ועוד. כאשר העיתונות והעיתונאים הבכירים הכותבים בוגדים מטעמי אינטרסים וציות להון בתפקיד זה, כאשר הם יוצרים חומת מגן לשחיתות ולמושחתים, הם מאבדים לא רק את כבודם, שממילא אבד, אלא את עצם זכות קיומם המקצועי. אי-אפשר ואסור להיות אופטימי. למרות פסק הדין הנוקב של השופט רוזן בפרשת השחיתות אתנו והיא מנצחת בגדול. הלקח הוא שאי-אפשר לסמוך על אמצעי התקשורת והעיתונות שימלאו תפקיד מרסן מאחר שהם עצמם שקועים עמוק בתוך ביצת ההון והשחיתות. רבים ודאי ראו את הסרט המצוין "חלום אמריקני" המבוסס על פרשת Abscam. פרשה זו הייתה תרגיל עוקץ שרקחו סוכני ה-FBI בארצות הברית על-מנת להפליל פוליטיקאים החשודים בשחיתות שלטונית. החקירה יצאה מנקודת הנחה שאין טעם לחכות עד שיופיע עד חיוני, כמו עד המדינה דכנר שנלחץ מבחינה כספית. על רשויות אכיפת החוק לצאת לשטח ולהשיג ראיות ולא להמתין לכך שיפלו לחיקן כפרי בשל. ממש כפי שעושה המשטרה במאבק בסוחרי הסמים. במילים פשוטות יש לעבור להפללה יזומה ומתועדת!! יש לדאוג לכך שהמאכערים ידעו שיש להם אופציה לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ואף לזכות בחסינות מלאה מפני העמדה לדין ותביעות אזרחיות וכן גם לזכות בתגמול כספי ובלבד שימציאו הוכחות מתועדות לשחיתות. תגמול וחסינות דומה הייתי מציע לכל גורם אחר שיכול להביא מידע מפליל אמין. יתרה מזו כפי שמשטרה מעסיקה סוכנים סמויים המתחזים לסוחרי סמים ראוי כי תחזיק סיכונים המתחזים למאכערים על-מנת להציע פיתויים לאלו שיש סיכוי טוב שלא יעמדו בהם. ברור שהמחשה שמא נפליל פקיד או פוליטיקאי שאלמלא המכשול שהונח לפניהם היו נותרים טהורים וזכים מטרידה, ומאידך הטהורים באמת עומדים בדרך כלל בפיתויים. בד בבד צריך להבהיר שלא ניתן להילחם בשחיתות השלטונית ללא שינוי חקיקתי. לא זו בלבד שנדרשת ענישה מחמירה יותר, אלא שיש לדאוג כי נטל הראיה המוטל על התביעה בעבירות שוחד והפרת אמונים יהיה קל יותר ובנסיבות מתאימות יועבר הנטל לנאשם להוכיח כי פעל בידיים נקיות. כך נקשה מעט על פוליטיקאים מסוגו של אולמרט שלעולם אי-אפשר לייחס להם יסוד נפשי. הם לא יודעים מה קורה בלשכה שלהם, או מי מעביר סכומי כסף לאח שלהם ובכלל מה מתרחש סביבם. חזקה דומה הייתי מפעיל גם על הפקידות הבכירה. אם פקיד בכיר עובר לדוגמה בתוך פרק זמן קצר ממשרד ממשלתי, או של רשות מקומית, לתפקיד חשוב בחברה מסחרית עליה פיקח בתפקידו, יש לראות אותו כמי שקיבל טובת הנאה אסורה במסגרת תפקידו ובמילים אחרות כמי שקיבל שוחד. מאחר שמדובר בסך-הכל בשינוי בדיני הראיות אין כל מניעה להחיל שינוי כזה באופן רטרואקטיבי כל שיוחל על סדרת נושאי תפקידים בכירים בשירות המדינה. בוודאי יתאספו כעת כל חסידי זכויות הפוליטיקאים המושחתים ויצווחו במלוא גרונם על אבדן חזקת החפות ועל שיטות חקירה נפסדות. אתם יודעים מה? יכול להיות שהם צודקים! מן הראוי בהחלט לצמצם מעט את חזקת החפות של אלו שתפקידם לשמור על משאבי הציבור ולא לנצלם לצרכיהם. ראוי שנבחרי הציבור והפקידות הבכירה יבינו שנמאס לנו ואנחנו לא מוכנים לשאת בנטל השחיתות. ראוי גם שהפחד מפני גילוי יחלחל בכל הרמות וכך תושג הרתעה של ממש.