הפרשנות הקלאסית של המונח דמוקרטיה, כבר מזמן איבד את הערך המקורי וההיסטורי, אליו כיוונו היוניים בזמנו. מאז עברו מאות שנים, המונח עדיין שגור בפי כל, אך הפרשנות שניתנת לו, ע"י קבוצות מימין או משמאל, שונות ומשונות, עד כדי הקצנת המונח לערכים שבינם לבין דמוקרטיה - פעורה תהום ערכית.
כלומר: גוף גוף והדמוקרטיה שלו.
תומס פרידמן, עיתונאי ופרשן פוליטי בכיר בארה"ב, בעל קשרים והשפעה רבה במסדרונות הממשל (וגם יהודי), שהעביר ביקורת קשה על ממשלת ישראל ובמיוחד תקף את נתניהו בהזדמנויות שונות לגבי מדיניותו הימנית וחוסר גמישותו הפוליטית לגבי הפלשתינים. הגיע עד כדי קיצוניות מפחידה בהשוואה בין שלדון אידלסון, האוהב את ישראל עד מוות לבין חמינאי האירני, השונא את ישראל עד מוות.
ראה בעניין זה את מאמרו הנרחב של העיתונאי דרור אידר בעיתון ישראל היום מתאריך 7.4.14.
הדמוקרטיה לפי פרידמן (כותרת של אידר) היא: "הוא מוכן לכל דעה - שהיא דעתו.
סימפטום זה של פרשנות הדמוקרטיה - הפך לפופולרי מאד, גם במחנה הימין הקיצוני וגם במחנה השמאלי מהמרכז ושמאלה. רוצה לומר: יש קבוצות, במיוחד הדבר בא לידי ביטוי בשמאל בישראל ובעולם, החושבים כי הפרשנות שלהם לדמוקרטיה היא הנכונה היחידה, הצודקת וכל היתר לא מבינים ולא מתאימים את עצמם לקונספט.
הדמוקרטיה המקורית הקלאסית, על-פי הממציאים היוונים, כבר מזמן שונה וגמישה יותר ממה שיצקו בתוכה מייסדיה.
לפעמים נדמה, לפי הביקורת הנוקבת מצד ארגוני השמאל האליטיסטיים שהם המציאו את הדמוקרטיה המודרנית ורק מה שהם חושבים כטובת המדינה - זאת הדמוקרטיה בהתגלמותה.
הגיע העת להרגיע אותם, להחזיר אותם לקרקע המציאות ולהראות להם בארץ ובעולם - שיש גם דמוקרטיה כפי שמשתקפת בעיני הימין והיא לא רחוקה מהמקור. כמו שקיצוני הימין פוגעים בימין - קיצוני השמאל פוגעים ברעיון השמאל.
דמוקרטיה - ביוונית שלטון העם (דמוס - עם, המון; קרטוס - כוח). שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות. יתרה מכך, לאזרחים יש כוח להשפיע בקביעת השלטון, וכן על מדיניותו. הבחירות, הן המדד למי הניצחון, מי ירכיב את ה
ממשלה ולאן היא תנווט ותוביל.
ממשלה דמוקרטית - מנוהלת ע"י מוסדות דמוקרטיים ושמירה על זכויות הפרט.
להזכיר נשכחות היסטוריות - הדמוקרטיה ביוון העתיקה כאשר ראתה עצמה מאוימת מבחוץ, מיהרה למנות "דיקטטור" - לתקופה מוגבלת, כל עוד האויב החיצוני היה קיים ומסרה בידיו, סמכויות אישיות בלעדיות כדי להגן על המוסדות מפני קריסה או מפלה.
חלף האיום מעצמו או לאחר ניצחון במלחמה או הסדר אחר - הוחזר השלטון לעם ולמוסדותיו. במשך השנים - הדמוקרטיה קיבלה משמעויות שונות ורחבות יותר ומהמקור היווני נשאר למעשה רק השם והאידיאולוגיה הפילוסופית - שהשלטון בא - מרוב העם אל העם ולמען העם.
סוגי הדמוקרטיה הרלוונטיים - לעניינינו הם:
א. דמוקרטיה ישירה - כל אזרח מאזרחי המדינה יכול להצביע, להציע, לדון בהחלטות פוליטיות.
ב. דמוקרטיה ייצוגית - שיטת ממשל בה מפעיל העם את ריבונותו באמצעות נציגים הפועלים בשמו.
ג. דמוקרטיה מתגוננת - בפוליטיקה פירושו משטר דמוקרטי הנוקט אמצעים חוקתיים, תקנות, פסקי דין המגבילים חלק מזכויות האזרח - במקרים בהם יש סכנה למדינה, למשטרה וביטחונה.
בארץ הנושא בא לידי ביטוי עיקרי - במלחמתה בטרור.
המצב בישראל כיום - כתוצאה מהמצב הביטחוני, הפוליטי, מעמדנו המבודד כמעט בעולם, הצביעות של הפוליטיקה האירופית והכלל עולמית - מביא את ישראל, בעל כורחה לבחירה בדמוקרטיה מתגוננת, כדי להגן על עצמה, על המדינה ואזרחיה.
דמוקרטיה מתגוננת - היא לא נעימה, לא פופולרית, לא נשמעת טוב, לא מצטלמת טוב, לא מנגנת לפי התווים הקלאסיים של האליטיזם השמאלני.
קל מאוד לתקוף את השיטה - שלא תמיד הולכת בתלם, מצמצמת ומגבילה זכויות בתחום האישי, הציבורי, הכספי, בחופש הפעולה ואפילו בחופש הביטוי - אם הדבר הכרחי.
החוק נגד החרם - היא דוגמה קלאסית לחקיקה מתגוננת. זה לא חוק החרם - כפי שמנסים להציג אותו, בכוונה ברורה ומטעה.
מדובר בחוק נגד החרם - של גופים, מדינות הבאים לפגוע בישראל, בחוסנה הכלכלי, במוסדותיה ובביטחונה וע"י כך גם באזרחיה.
המתנגדים לחוק - השמיעו טענות מגוחכות למדי כשאחת מהן העיקרית הייתה והיננה הפגיעה בחופש הביטוי.
ובכן, מדובר בטענות סרק. מותר להפגין, מותר לכל פרט בנפרד ולציבור שמתאסף להשמיע טענותיו אבל כן אסור לו להחרים או להטיל במאורגן חרמות.
מותר לכל פרט - לא לקנות מתוך בחירה, תוצרת חקלאית מההתנחלויות, כשהוא נכנס לסופר. כמו שמותר לכל אזרח - לא לקנות תוצרת חוץ של מדינות שמחרימות את ישראל. מותר לכל אזרח, אומן, אקדמאי, איש ציבור, לא לנסוע לביקורים בהתנחלויות, אם זה מפריע לו.
אבל לא ייתכן שלא מתקבל על הדעת - שגוף שמקבל סיבסוד כספי מהממשלה שהקימה ותומכת בהתנחלויות, יחרים את ההתנחלות רק בגלל דעותיו הפוליטיות. הרוצה להחרים - יעזוב את הגוף המסובסד ממשלתית ויעשה זאת באופן אישי עצמאי.
גוף מסובסד שנותן יד לחרם - יש מקום לתבוע אותו בנזיקין כמפורט בחוק, וזאת כל התורה על רגל אחת. תראו לי רבותי המתנגדים - מדינה דמוקרטית בעולם החופשי, שיש נגדה חרם כלכלי ופוליטי והיא לא מתגוננת, נכנעת, מקבלת את דעת קהל הבינלאומית הצבועה ולא עושה דבר להגנתה בתנאים כפי שנמצאת ישראל.
לדעתי - מי שמחרים את ההתנחלויות החוקיות - שהוקמו ע"י ממשלות ישראל ובגיבויין, משנת 67, בתקופת שלטונם של רבין ז"ל, פרס, ברק ושלטון הימין מאז 77 - למעשה מטיל חרם על מדינת ישראל - שלטונה ומוסדותיה.
למשל, ההצעה להשמיע את ההמנון הלאומי - כבר מהגן, בבתי ספר וכמובן גם באוניברסיטאות.
יש עיתונים וגופים שרואים בכך שטיפת מוח לאומנית. אני רואה בכך - שטיפת מח ציונית לאומית חיובית כמופיע במילות ההמנון הלאומי "ארץ ציון וירושלים", וכמופיע במגילת העצמאות, ההכרזה על מדינה יהודית, דמוקרטית וריבונית.
וסיפור קטן עם מוסר השכל גדול - לפני יותר מ-20 שנה, הליגה הערבית, ארצות ערב, מדינות מאפריקה וגם מאירופה - החרימו את ישראל פוליטית ומדינית וכלכלית. ארה"ב - חוקקה חוק נגד החרם - הקיים עד היום הזה, מעניין. בארה"ב מושמע ההמנון הלאומי בבתי-הספר וגם יש מסדרים להנפת הדגל. האמריקנים רואים בכך ביטוי לרוח הלאומית ולגאווה לאומית - מעניין.
המצב הפוליטי של ישראל כיום - דומה למצב שהייתה בו ישראל דור אחד קודם לכן, ולמרות זאת, התגברה, שרדה, התפתחה, התגוננה וגם הצליחה. הצליחה בתחומי ההיי-טק, הכלכלה, הביטחון, החברה, הרבה מעבר לאותן מדינות שבזמנו החרימו אותה וחלקן עדיין ממשיכים במאמצים אלה.
התוצאה בעוד דור מהיום - תהיה זהה. כלומר: ישראל חזקה פורחת, עדיין מתגוננת אבל ללא מורא ופחד עם מבט לעתיד.