כמה אנשים שאלו אותי למה תיארתי את תוכנית הראיונות של
ירון לונדון ו
מוטי קירשנבאום, בערוץ 10, כתוכנית העוסקת בטיפוח מורשת מרצ. "שים לב, טענו כלפי, שכמעט אף פעם לא מוזמן לתוכנית הזו ח"כ של מרצ, וזו הוכחה שאתה טועה".
האמת, הם צודקים. לבד מד"ר יוסי ביילין (המוזמן להתראיין על תקן של "משקיף אוביקטיבי"...), באמת שכמעט לא מבקר שם ח"כ של מרצ. פשוט, אין צורך בנציגים רשמיים של מרצ באולפן. צמד המראיינים הוותיקים מייצג בלהט משיחי את מצע מרצ, בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני, להתנחלויות, שלא לדבר על היחס לדת.
כל עוד נדונים בתוכנית נושאים ניטראליים, שאין להם שום נגיעה לאקטואליה פוליטית, הדיון מתנהל על מי מנוחות, כאילו מדובר בכנס אקדמאי נינוח. אבל ברגע שלחברתם של לונדון וקירשנבאום מגיעים פוליטיקאים מהצד הפסול של המפה, כלומר הצד הימני, שלא לדבר על נציגי ציבור המתנחלים השנוא, נופלות
חיש קל מסכות הדיון הרגוע. רמת הדציבלים מתחרה בזו המאפיינת שוק סואן, הראיון מקבל אופי של חקירת שתי וערב והמראיינים הופכים משואלים לתועמלנים תוקפניים ומתלהמים.
אילו היה מדובר במקרה חד-פעמי - ניחא. אבל מי שעוקב אחר ההתנהלות של לונדון וקירשנבאום, למד כבר מזמן שמדובר בדפוס התנהגות קבוע. הזכרתי בעבר מה אירע כשבאולפנם של השניים התארחו דובר גוש קטיף (ערב הפינוי),
סילבן שלום, ציפי חוטובלי ו
יריב לוין, וזה רק מידגם מצומצם.
אפילו אורח אהוב באולפן כמו עו"ד דב וייסגלאס - המוזמן בדרך כלל כל אימת שמבקשים לעסוק בתחביב המאפיין את ערוץ 10 בכלל, העוינות לנתניהו - נינזף פעם בחריפות ע"י קירשנבאום, כאשר העז להציג גירסה שלא-כל-כך תאמה את הטקסטים המקובלים של השמאל, בנושא יוזמת השלום הערבית.
אין ספק, שמבחינת הדבקות במטרה (הגנה על זכויות הפלשתינים ו"ערביי 48") הלהט של צמד המראיינים הוא מופתי, ובהחלט יכול לשמש חומר לימוד ושינון לציבור העתונאים ה"אוביקטיווים" בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, שלפעמים מגלים רפיסות אידיאולוגית מדאיגה.
במקביל, אי-אפשר שלא לתמוה על אותם פוליטיקאים מהימין, המודעים להשקפתם הפוליטית של לונדון וקירשנבאום, ויודעים היטב כי באולפן צפוי להם בעצם דיון מכור מראש (וזה במקרה הטוב), ובכל זאת מגיעים לזירת הצעקות, ובכך מסייעים לתוכנית להציג חזות מטעה של איזון פוליטי.
ביום ראשון האחרון, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, קיבלנו הדגמה מבישה וצרחנית. הודעתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו כי החליט לקדם הצעת חוק יסוד בדבר ישראל כמדינת הלאום היהודי, גרמה להזמנתו של מזכיר הממשלה לשעבר, עו"ד
צבי האוזר לאולפן.
במקרה הזה אפשר היה לנחש בדיוק מה יקרה. שכן באותו יום התפרסם ב
ידיעות אחרונות מאמר של ירון לונדון, שבו תקף כמובן בחריפות את הרעיון והסביר כי הוא נולד רק כדי לענות לצורכיהם של גורמים "רופסים" במחנה הימין. לונדון - שלפני כמה ימים במהלך דיווח חד-צדדי (כרגיל) באולפן על המו"מ המדיני התקוע, הגדיר את דרישת ישראל להכיר בה כמדינת העם היהודי, כ"דרישה מטופשת" (הטקסטים של מרצ, כבר אמרנו?) - היה בעימות החריף עם האוזר ב"מיטבו".
זה התחיל רגוע, אבל חיש קל עבר לפסים המוכרים והצפויים. קירשנבאום הזדרז להגיש אש מסייעת לעמיתו, וקבע (הטקסטים של מרצ, אמרנו?) כעובדה מוכחת, כנקודת פתיחה, ש"ראש הממשלה מוביל מדיניות לקראת מדינה דו-לאומית". מפאת קוצר הזמן, לא סיפר לנו משום מה המראיין, איזו מדיניות בדיוק מוביל אבו-מאזן? (יתכן שמכונת הפקס במשרדי ערוץ 10 התקלקלה, וחלק מדפי העמדה של מרצ לא הגיעו אליו).
אבל ירון לונדון, שפניו האדימו מכעס, קצב דיבורו הפך מהיר יותר ויותר וגם הדציבלים טיפסו מעלה, היה ממש בטראנס. איזה מראיין, איזה נימוס אלמנטארי? איזו אתיקה עתונאית?
הנה מיבחר פנינים מסידרת החינוך לשמאלנות מתקדמת:
"ככל שאובד בטחוננו בזהותנו הלאומית כך אנחנו מרימים את הנס הפאשיסטי לגובה רב יותר", "אתם החלשלושים שאינכם מאמינים בזהותכם היהודית", "אין צורך בחוק הזה, זו פאראדה, זו קריקטורה", זעק לונדון לעבר המרואיין החלשלוש. מה יש לדבר, מבקרת הטלוויזיה (מן המחנה הנכון),
אריאנה מלמד, הייתה בוודאי מגיעה לסידרת אורגזמות, אילו צפתה באני מאשים.
אגב, אם הגרעין הרעיוני בבסיס צרחותיו של לונדון נשמע לכם מוכר, אינכם טועים. זה היה המוטיב המרכזי בתגובתו לעיתונות על יוזמת נתניהו, של ח"כ ד"ר
אחמד טיבי. אבל ספק אם טיבי יתבע את לונדון על פלאגיאט. הוא אורח מאוד מכובד באולפן, ולא יקלקל את יחסיו רק מפני שמארחו ציטט מדבריו.
בסיום התנצל ירון לונדון, אבל לא על תוכן דבריו אלא רק "על שהרמתי את הקול".
בחסות משקיפי האו"ם, הורד עו"ד צבי האוזר מעמוד הקלון הגזעני-פאשיסטי. אבל אצל אותם צופים שטרם הבינו למה מתנגדים כל כך הפלשתינים ובני בריתם בשמאל הישראלי לדרישת ישראל להכיר בה כמדינת העם היהודי, נפל סוף-סוף האסימון.
מומלץ עכשיו לערוץ 10, למען תיקון הנזק ולצורך האיזון המתבקש, להחיש את שידור התחקיר של
רביב דרוקר, החושף את אחריותה של משפחת נתניהו להיווצרות השבר הסורי-אפריקני, פיגוע גאולוגי רב נפגעים שמימן
שלדון אדלסון במטרה למנוע מהעם הפלשתיני הקדום להגיע בשלום לארץ כנען.
