קבוצה מאוד מסוימת של אנשי אקדמיה, תקשורת ורוח המזוהים כאנשי השמאל הקיצוני והדוגמטי, מנהלת מסע שנאה והסתה פרועה נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. "הנימוק" הנוכחי הקיפאון המדיני. ואולם הם עוסקים בכך מזה זמן רב גם בעבר, בהקשר לנושאים אחרים.
הם חותרים וחולמים לחולל מהפכה "לשינוי המשטר" בנוסח תחריר עממי ישראלי, להשלטת השמאל הקיצוני על המדינה. לקבוצה זו, שרואה את עצמה כאליטה אריסטוקרטית יש מעטפת תומכת בתקשורת שנותנת להם את המיקרופונים להשמעת ביקורת בלתי פוסקת, כלפי כל הדוברים והנבחרים של כל הממסדים הממשלתיים והביטחוניים השנואים עליהם.
לאנשי קבוצה זו יש אובססיה חולנית טוטלית של מטרה "אידיאולוגית" אחת ויחידה להפיל את נתניהו וממשלתו, כביכול "למען השלום" ו"למען הדמוקרטיה". מטרה שלמענה הם מוכנים להקריב כל אינטרס לאומי ציוני וסוד ביטחוני. סיסמת הדגל שלהם היא: "סכנה לדמוקרטיה" - פזמון הפחדה קבוע של השמאל הידוע בכל אירוע, שאינו על דעתם. סיסמה נוספת היא: "הדמוקרטיה קורסת צריך להחליף הכנסת" באנשיהם.
הם "תרגמו" את הסיסמה האנטישמית הישנה והידועה: "הכו ביהודים והצילו את המולדת", לשפה פוליטית עכשווית:
הכו בנתניהו והצילו את פלשתין!
הכו ביעלון והצילו את השלום!
הכו בליברמן והצילו את הדמוקרטיה!
הכו בלפיד והצילו את הסוציאליזם!
רובם של אותם אנשי הרוח, האקדמיה וסתם פעילים אחרים, המשתייכים למחנה השלום של השמאל הדוגמטי והקיצוני, "עומדים איתן" בשתי רגליהם על העננים. אנשים אלה הרואים את עצמם כאינטלקטואלים, סופר חכמים בעיני עצמם, אינם מסוגלים להבין את המובן מאליו. בגלל אמונתם בנוסחאות אידיאולוגיות שחלפו, הם איבדו את היכולת להבין את המציאות והמנטליות של סביבתנו האיסלאמית. כל מה שנותר להם הוא להאשים את כולם פרט לכישלון של עצמם.
חלק מאותם הפעילים של השמאל הקיצוני, מפיצים עצומות ומסמכים שבהם הם קוראים למרד גלוי להפרת חוקי המדינה, לסרב להתגייס לצה"ל, לסרב לבצע פקודות של "שלטון הכיבוש", לסרב להטיס מטוסי חיל האוויר ל"משימות פוליטיות" בעזה. הם טוענים שישראל הוקמה בחטא וקיומה הוא פשע קולוניאליסטי. הם נגד גדר הביטחון. נגד חוק השבות. נגד יהוד הגליל והנגב. נגד מבצע "עמוד ענן". הם בעד משא-ומתן לכניעה.